I Hate The New Boy - Harry Styles Fanfic (Book 1)

פרק 10

אחרי המון זמן, פרק!
***
אני מגיעה לביתו של הארי והוא מלווה אותי לחדרו, אנחנו מתחילים במתמטיקה. מפתיע שהוא נחמד אליי.
אחרי שעתיים וחצי של מתמטיקה, עם הפסקה אחת כדי ללכת לשירותים, אנחנו כמעט מסיימים ואני בוחנת את הארי.

״עשרה פתרונות נכונים מתוך עשרה תרגילים!״ אני אומרת בגאווה.

״סוף סוף״ הוא נאנח ומניח ראשו על ערימת הדפים.

״כן, זה בהחלט היה מייאש״

״את אומרת שאני מייאש?״ הוא שואל ומרים ראשו.

״קצת״ אני צוחקת.

״אני רעב״ הוא אומר ומניח את ידיו על ביטנו ״רוצה פיצה? בואי נזמין פיצה!״ הוא אומר וקם, גורם לי להמשיך לצחוק.

הארי מזמין פיצה וכשהיא מגיעה אנחנו הולכים לאכול בחצר.
אנחנו מדברים וצוחקים, הארי באמת מקסים, הוא מתנהג בצורה הרבה יותר נחמדה מבדרך כלל. ושלא אתחיל לדבר בכלל על הגומות שלו כשהוא מחייך, השיער שלו שהוא מסדר כל שניה, והעיינים הירוקות שאפשר לשקוע בהן... אוי לא. אני מתחילה להתאהב בו?! לעזאזל, אסור לי! ממילא הוא נחמד רק עכשו, כבר נפלתי בפח הזה ואז הוא התעלם ממני... זה לא יקרה שוב.

״אני חושבת שאני אלך עכשו״ אני אומרת אחרי שאנחנו מסיימים מגש של שש משולשים (לפרוטוקול; הוא אכל יותר!) ,

״יש לך פה רוטב״ הוא אומר ולוקח מפית, מנגב בעדינות מעט רוטב מליד שפתיי. ובמשך הכמה שניות האלו אני מתאמצת ממש חזק לא להסתכל לו בעיניים או להסמיק...

״תודה״ אני אומרת בחיוך וקמה עם המגש הריק בידי.

״את צריכה את המגש?״ הוא צוחק.

״אני אזרוק אותו בפח הגדול בחוץ״ אני מסבירה.

״את אורחת, אורחים לא מנקים״

״אני לא מנקה, רק עוזרת״ אני מרימה כתפיים.

״אז אורחים לא עוזרים״

״עזרתי לך במתמטיקה!״ אני מתחכמת.

״אוקיי, ניצחת״ הוא נאנח.
אני מחייכת בגאווה, מאחלת ביי ויוצאת מהשער.

הבחור הזה מבלבל.

---

בבוקר למחרת אני מתעוררת מדפיקות חזקות על הדלת, אני מעבירה מבט חטוף במראה וניגשת לפתוח את הדלת.

אני רואה את ג׳ייס, מה הוא עושה פה בשעה שמונה בבוקר?
״או היי ג׳ייס״ אני אומרת קצת מופתעת ״תיכנס״ אני מזמינה אותו להיכנס לבית.

״אנחנו צריכים לדבר על משהו״ ג׳ייס אומר ורק אז אני מבחינה שהוא נראה נסער.

״אוקיי אז אני רק אלך לשטוף פנים ואני באה״ אני אומרת בחיוך ומסתובבת, אך ג׳ייס אוחז בפרק כף ידי ומסובב אותי אליו ״יש בעיה?״ אני שואלת מבולבלת.

״לא״ הוא אומר ״זה יהיה קצר״

אני נאנחת ולא מבינה מה לעזאזל הוא רוצה ״דבר״

הוא מוציא את הטלפון שלו מהכיס ומראה לי את המסך, אני מחסירה פעימה.

״תסבירי לי מה זה, וכדאי לך לענות בכנות״

״זו אני, וזה הארי, וזה בחצר שלו, ואנחנו אוכלים פיצה, וזה קרה אתמול...״ אני מתארת את התמונה ויודעת שזה מכעיס אותו יותר, אבל מה אני אמורה להגיד?

״מאלין!״ הוא כמעט צועק ״למה היית אצלו?״

אני כמעט אומרת לו שעזרתי להארי, אבל הבטחתי להארי לא לספר, ואחרי הכל זה לתעודת סיום הלימודים שלי.

״אני לא יכולה להגיד לך״ אני אומרת בשקט, הוא מסתכל עליי מופתע.

״את כן, ואת עומדת לעשות את זה״

״ג׳ייס, אני מצטערת, אבל אני פשוט לא יכולה״

****
חג שמח❤️
תגובות והצבעות יתקבלו בשמחה(;