בת הדרקון האדום

מחשבות ועקבות

מחשבות. מסתחררות, מסתחררות, מסתחררות... מעורפלות כמו עננים. מנסות להפנט אותך, לגרום לך להאמין בהן. ליה אהבה לחשוב. ראשה היה המקום שאליו היא נהגה לברוח מהמציאות הכואבת שלה.
אבל כקוסמת כאוס, המחשבות שלה תמיד חלקו צד אפל יותר. היא הייתה חייבת תמיד לשים לב למה שהיא חושבת. היא יכלה להשתמש במוח שלה כדי לערבב קסמי כאוס וקסמי תודעה כמו שמערבבים קוקטייל, אבל זה עבד גם הפוך. יותר משהיא פחדה שהם ייגרמו לה לאבד את שפיותה, היא פחדה שהם כבר עשו את זה, הטביעו את המחשבה ההגיונית שלה ושכל מה שנשאר הוא הזיות חנק. ליה עטתה על עצמה בגדים שחורים, אבל מעליהם תמיד הייתה גלימת כסף ארוכה, זורמת במורד גבה כמו מפל שמשתפל למטה. כסף היה הצבע של קסם ממדים, אבל היא תמיד חשבה שהוא התאים יותר לקסמי תודעה- כי לפעמים, לחשוב יותר מדי הרגיש כמו ללכת לאיבוד במבוך מראות.
אבל עכשיו היא הייתה צריכה להתמקד.
היא התהלכה לאורך המפל. אוריון החליט שהם צריכים לחזור לשם, באיזו מחשבה נואשת שאולי הם יגלו משהו חדש, אבל במקום זה הוא פשוט ישב על הגדה, והתבונן במים הזורמים, הבוהקים באור זהוב, ונינה עשתה מדיטציה על גבול הנהר, אחרי שהסמיקה, הרימה את ידה והעלימה את הסרפדים שהיא גידלה ביום שעבר. ג'ו, מיי, סילה ואזרן שוטטו בחיפוש אחרי רמזים, כרגע, ללא הצלחה. ליה הביטה במים הזהובים. כשהיא חשבה על זה, זה באמת לא היה הגיוני שקיארה תמות במקום שכזה. זהב הוא הצבע שמסמל שגשוג אלוהי, חצי אלה לא תוכל למות מנפילה לתוך התגלמות המרפא האלוהית היחידה ביבשת הזאת. ככל שליה חשבה על זה יותר, זה נראה לה מוזר יותר. ואיך, מכל המקומות, השטן צץ דווקא במקום הזה? לשאלה הזאת ליה כבר קיבלה תשובה, משטן אחר, השטן שהם הביסו לפני פחות מיום. הוא סיפר להם על משהו שליה החשיבה כרק תיאוריה- ורוב התיאוריות שלה היו מופרכות מכדי להיות אמיתיות. גבישי העולמות. הפורטל האלוהי, שילוב מגן עדן של קסם קודש וקסם ממדים, שילוב שנחשב מסוכן, אפילו בלתי אפשרי, אבל ליה מעולם לא החשיבה שילובי קסמים כבלתי אפשריים. כמו שאומרים- המחשבה שאי אפשר לעוף היא מה שכובל אותנו לקרקע. היא התמחתה בשילוב שני סוגי קסם מסוכנים הרבה יותר. ליה התיישבה על הגדה, ושכשכה את רגליה במים. היא למדה על גבישי העולמות מאחת המגילות העתיקות שנינה אוהבת לעיין בהן. היא בקושי הבינה את הכתב המקורי (הוא נכתב על ידי כוהנים-נזירים בכתב של אלפי יער, והיחידים שמבינים אותו הם אנשים שלמדו אותו, דבר שלוקח כמה שנים טובות. גם אחרי שלמדת זה עדיין קשה, הרבה פעמים מילים נכתבות אחת על השניה) התרגום של נינה עזר מאוד, ולמזלה של ליה, נינה אוהבת להרחיב. המים הבליחו באור סביב רגליה של ליה, והיא נתקה אותן במהירות  מהמים, שזהרו כמו האזהרה, כאילו הם מדברים אליה. 'תתרחקי, מפלצת מתועבת', היה התרגום שהיא בחרה- אם כי, היא הודתה בינה לבין עצמה, כנראה פחות בגלל שהוא נראה לה הגיוני ויותר כי היא נהנתה לרחם על עצמה. המחשבות שוב הסיחו את דעתה, והיא שכחה להתרחק מהמים הקדושים. שילוב בין קסם סדר קדוש ובין קסם כאוס לא מסתדר טוב. קיארה הייתה דוגמה- לא, היא דוגמה לכך. ליה הרגישה מטופשת. אחרי שהם שמעו מהמשמר מה קרה לקיארה, לפני תשע שנים שהרגישו כמו נצח, כולם היו המומים כל כך. ליה שקעה כל כך בלנסות להוציא משהו מועיל מחבריה  ובלנחם את האבל של הקבוצה שבלי לשים לב היא שקעה באבל בעצמה. למה היא נתנה לעצמה להאמין שבת הדרקון באמת נהרגה? איך היא, מכל האנשים, האמינה כל כך מהר למוות של האבירה? המחשבה חלחלה עמוק עוד יותר, וליה דמיינה אותה כמו טעות יחידה שמכשילה מבחן שלם. חלק מההתמחות שלה הוא בקסמי תודעה. אם קיארה התכוונה לברוח היא הייתה יכולה להרגיש את זה. אולי לשכנע אותה שלא ללכת...  המחשבות של ליה קדחו כמו קומקום שורק מעל מדורה. היא לא הייתה מופתעת אם המצח שלה האדים או אם עשן יצא מאוזניה, כי מחשבותיה אוהבות לקחת צורה פיזית לפעמים. ליה נענעה בראשה. אם זו באמת הייתה התוכנית של קיארה, היא כנראה לא הייתה משתכנעת לחזור. היא יכלה להיות בכל מקום כרגע, בעולם זר לחלוטין. עולם שהכניסה אליו נמצאת איפשהו באזור המפל...
ליה מקדה את עצמה בחזרה במציאות. לא נראה שחברי הקבוצה שמים לב אליה במיוחד. הפעם זה היה דבר טוב, כי הם לא ינסו לעצור אותה. היא התקדמה אל המפל, מתרחקת מטיפות המים הקדושים שנטפו מהמפל לכל עבר, ונעמדה מול קיר המים, הזהוב, הבוהק, האדיר. היא החליטה לעשות דבר מטופש מאוד בשביל קוסמת כאוס, אבל זאת לא תהיה הפעם הראשונה. במקרה הכי גרוע היא תמות מוות כואב ומשפיל במיוחד, אבל מה כבר יכול לקרות? היא הכניסה את רגליה למים והתקדמה נגד הזרם, כשהמים מגיעים לקרסוליה, ואז לבירכיה, ואז למותניה. ליה ראתה אותם מתחילים לזהור באופן מסוכן מסביבה, וידעה שאין זמן לבזבז. היא עברה דרך המפל. המעבר לקח כמה שניות, אבל הרגיש כמו נצח. המים הקדושים שרפו כאילו הוחלפו בלבה. הם צרבו את גופה של ליה בכאב כה עז, עד שהדבר היחיד שעזר לה לשמור על הכרתה הייתה הסקרנות לדעת אם יש משהו בהמשך. ליה יצאה מהצד השני מתנשפת. היא התנערה והרגישה את עורה נרגע. למזלה היא סגרה את עיניה ואת פיה, אבל גלימתה הכסופה עוד הייתה ספוגה במים קדושים. ליה הורידה אותה בחוסר רצון. החלל מאחורי המפל היה גדול בהרבה משציפתה, כאילו היא נכנסה לתוך אולם מאבן. היא לא הייתה יכולה לראות כלום לולא המים היו זוהרים כמו קיר של אשושיות. ליה בחנה את הקיר שמולה. הוא לא היה חלק, היו מדפי אבן  משוננים שעלו בזה אחר זה. זה מוזר, מפני שהקיר היה אמור להישחק מהמים של המפל. נראה כמעט כאילו המים שמרו על המדפים בכוונה... המדפים היו כמו מדרגות. ומכיוון שליה הכירה מקומות קסומים, היא ניחשה שזה לא אקראי. המפל היה שם רק כדי לשמור על מקום מסוים. ליה קפצה על המדרגה הראשונה, ודלגה במעלה המדפים, עד שהגיעה למדף האחרון. לרגע זה נראה כאילו הוא לא מוביל לשום מקום, אבל כשליה אימצה את עיניה היא ראתה פתח צר באבן, השלושה מטרים מעליה. היא מלמלה כמה מילים והטילה על עצמה לחש ריחוף פשוט. היא קפצה לאוויר, וכמובן, רגליה לא חזרו לגעת באדמה. היא דמתה תנועת קפיצה שוב, ודחפה את עצמה מעלה באוויר. התנופה הביאה אותה אל מול הפתח. היא נטטה מעט קדימה, והלחש הגיב, ודחף אותה לתוך הפתח הצר. היא כופפה את ראשה, ונחתה בקלילות על רצפת האבן. היא התקדמה במעלה המנהרה, מתרחקת מהמפל הזהוב, עד שראתה רק חושך לפניה. היא נקשה באצבעותיה, ולהבת אש כחולה בקעה בכף ידה, כמו נר קטן. היא העירה על הקירות וראתה שהם ממשיכים להתקדם, ואז הצביעה עם הלהבה אל הדרך לפניה. אף קיר לא חסם את דרכה, אבל אורות קטנים נצצו בהמשך, כמו כוכבים. היא התקדמה לעברם, הלהבה בידה מובילה אותה, ומקורות האור גדלו והתחדדו, עד שהמנהרה התרחבה, לחדר מאבן. אז כבר היה ברור מה הפיץ את האורות. ליה נכנסה לתוך המערה המרהיבה. גבישים יפהפיים, כסופים, כמעט שקופים, גדלו על הקירות ועל הרצפה. חלקם אף גדלו כנטיפים מתקרת המערה. הם היו בגדלים שונים, חלקם גבוהים כמוהה, חלקם קטנים מציפורן, כולם מחודדים ומפיצים אור בהיר. ליה הייתה מרותקת מהם, כאילו היא יכלה לראות את העולמות והמסתורים שהם שומרים. אבל היא גם הרגישה מאין חולשה. היא ידעה למה. המים הקדושים של המפל מספיקים בשביל לצרוב אותה. מה קסם שבא ישירות מהאלים יעשה ליצור שרותם כוחות כאוס? ליה רצתה לדעת את התשובה, למרות שידעה שהרצון הזה יביא אותה ללדמיין את עצמה נהפכת- ואולי אפילו ייהפוך אותה- לשלולית דביקה וחומצית. היא עברה לחקור את הרצפה. היא הייתה מאובקת, ועשויה מסלע מחוספס יחסית. לא היו סימני שחיקה, אז נראה שאנשים לא מרבים להיכנס למערה. ברור למה. אבל היה דבר שלכד את מבטה. יחסית באמצע רצפת המערה היה שקע. אולי זה נורמלי שרצפות של מערות לא ישרות בדיוק, אבל על השקע הזה היו סדקים באבן, שיצאו מנקודה באמצע השקע, כאילו מישהו התרסק שם. לא הרבה אנשים יודעים שהגבישים קיימים, ועוד מעט מהם יודעים כיצד להגיע אליהם, אבל להשתמש בהם? זה כמעט בלתי אפשרי. צריך להיות כוהן חזק במיוחד, או מלאך או... או דם מהאלים עצמם. האם יכול להיות שקיארה חזרה? למה שהיא תחזור? מה גרם לה לחזור? ולאן היא יכלה ללכת? האם אולי... אולי-
"ליה?" קול הקפיץ אותה מאחוריה, והיא הסתובבה במהירות, משננת קסם תקיפה בראשה. מיי עמדה בפתח המערה, ועיניה סרקו את החדר, נדהמות. "איך מצאת אותי?" ליה שאלה "ראיתי אותך נכנסת דרך המפל." מיי ענתה, ועיניה הגדולות הפנו את מבטם לליה. "את רתומה לכאוס, זה כנראה כאב לך ברמות שאני לא יכולה לדמיין, את בסדר?" "בסדר גמור." ליה ענתה, למרות שהננסית לא נראתה מסופקת. "אבל איך הגעת לכאן?" מיי הסתכלה על ליה כאילו בדאגה שהכאב ערפל את זכרונה, מבט שגרם לה להרגיש די מובכת. "אני כוהנת, כוחות קודש זה התחום שלי, למעשה, מים קדושים זה התחום שלי, אני כוהנת של טורנדו." היא אמרה וצחקקה קצת בסוף. "גרמתי למים להרים אותי כמו בכישוף ריחוף" היא אמרה, ואז סרקה את החדר פעם נוספת. "אלה הגבישים שהשטן ההוא דיבר עליהם, נכון? הוא סיפר את האמת." ליה הנהנה. "אני מרגישה שהם פולטים אנרגיית קסם חזקה, חזקה יותר מכל חפץ קסום שראיתי... את בטוחה שאת מרגישה בסדר? כי אני מרגישה כאילו מישהו נתן לי זריקת אדרנלין, זה אומר שאת מרגישה את ההפך?" "זה לא משנה כרגע," היא ענתה. למעשה, היא בעיקר שמחה שמיי לא התחילה לדבר על טורנדו.
כל מי שהחיים שלו נדפקו מפסיק, בשלב זה או אחד, לאהוב את האלים.
"אני חושבת שמצאתי משהו מעניין." היא אמרה ורכנה ליד השקע, ומיי הצטרפה אליה בנמרצות. "זה נראה כאילו מישהו נפל פה.." מיי אמרה, ובחנה את התקרה, שהייתה אטומה לחלוטין. "אבל  אין ראיות למקום שהוא נפל ממנו... את חושבת מה שאני חושבת?" "מישהו השתגר לכאן, באמצעות הגבישים. וזה היה לאחרונה, כי אין אבק בחריצים ובסדקים בסלע, הם חדשים." מיי העבירה את ידה דרך שערה הכחלחל, הקוצני. "ליה... את חושבת שזאת הייתה קיארה?" היא שאלה, וליה שמעה תקווה מתגנבת לקולה. "אני לא יודעת..." ליה ענתה, למרות שזאת הייתה אחת התשובות השנואות עליה. בטוח יש דרך לגלות אם חברתם חזרה... חייבת להיות דרך למצוא אותה... אבל איך? ליה אחזה בראשה. האנרגיה של הגבישים האלה לא השפיעה עליה טוב- אנרגיה! אנרגיית קסם! הגבישים הם לא היחידים שפולטים אותה... "אני לא יודעת-" ליה חזרה, ומיי הסתכלה בעיניה, והתחילה לחייך, כאילו היא כבר יודעת מה התשובה שתבוא, "-אבל אני חושבת שאני יודעת איך אפשר לגלות." ליה התרוממה, שיערה הבהיר גולש מאחוריה. היא עצמה את עיניה, ומלמלה לעצמה את המנטרה לקסם הדרוש. "Vestigia per sensus, magicae sunt in terra. Vestigia per sensus, magicae sunt in terra."
כשליה פתחה את עיניה שוב, היא ראתה את המערה, אבל לא רק את המערה.
הגבישים זהרו עכשיו, אפילו יותר. ליה ראתה הילה זהובה סביבם, שליה ידעה שהיא הילת הקסם שלהם. אבל כשהיא הסתכלה על השקע, היא לא ראתה שום סימן עליו. זה מוזר... כמעט כל יצור חי בעולם שלהם פולט אנרגיית קסם במידה כלשהי, האם יכול להיות שזה היה מישהו מהעולם השני?
סלסולי עשן כחולים שזהרו בכחול כהה הסתחררו לרגע בזוויות שדה הראייה שלה ואז התחמקו כל פעם שניסתה להתמקד בהם. כעבור כמה שניות נוספו אלייהם גם כמה סגולים.
ליה התחילה לחייך, והלב שלה התחיל לפעום במהירות. היה כיף לשחרר קצת קסם. ואפילו סילה לא תוכל להתלונן אם היא תחזור עם תוצאות.
לרגע אחד היא לא הסתכלה לשום כיוון, עצמה את עיניה, והשאירה רק את סלסולי העשן הסגול-כחלחל שהיא ראתה בעיניים האחרות שלה בשדה הראייה. היא נשפה באיטיות, והרגישה עצבים שנמרטו במשך יממה שלמה נרגעים, ואז נכנסים לפעולה. החיוך שלה קיבל גוון פראי.
"ליה," מיי שאלה, וליה הפניה את מבטה אליה. גם מיי זרחה עכשיו בהילה זהובה, וגם עיניה. גם היא הפעילה ראיית קסם. "תסתכלי על הרצפה." ליה סובבה את מבטה אל המקום שמיים הסתכלה עליו, וההקלה האישית שלה נלחמה על דומיננטיות בהקלה האחרת שהופיעה בגלל מה שהיא ראתה. על הרצפה, מובילות מסלע קטן בצד המערה, היו עקבות זהובות. זהובות כמו קסם קודש, בוהקות יותר מההילה של כל אחד מהגבישים, בוהקות כמעט כמו ההילה של מיי שעמדה לידה של ליה. מי, או מה, שהלך כאן מפיץ אנרגיה טהורה כמו זרקור. לליה היו רק שני רעיונות אפשריים למה זה יכול היה להיות. הראשון הוא מלאך. השני...
ליה הלכה סביב העקבות ודימתה את המסלול. הן הלכו מסלע ליד הקיר ליד השקע, אבל לא נכנסו אליו. אחר כך, הן המשיכו לפתח המערה, לצאת החוצה, אבל זה נראה כאילו העקבות מקפידות לשמור מרחק מאחד הצדדים, כאילו מישהו הלך לידן. מבחינתה של ליה, זה אישר את התיאוריה של המבקר מהיקום השני. מיי סימנה לליה להמשיך ללכת, עקבה אחרי סימני הרגליים בחזרה אל פתח המערה, וליה הצטרפה אליה. מיי הלכה במעבר הצר בלי שום בעיה, כאילו הוא היה רחב פי שניים מגודלו האמיתי. גוף הננסית שלה בטח תרם לעניין. מיי נעמדה בפתח המערה והושיטה את ידה, והמים הזהובים, שעכשיו זהרה סביבם הילת קסם מסנוורת עוד יותר, לפתע הפסיקו לזרום. הם עמדו מוצקים כמו קיר. מיי פרשה את אצבעותיה, והמים הגיבו בהתאם. הם התחילו לסגת בחזרה למעלה, ולפנות בחזרה אל ראש המפל, עד שנעלמו מהעין לגמרי. עכשיו ליה יכלה לראות את הנהר שהיה בתחתית המפל, את החוף, את הצוקים, ואת חברי הקבוצה שבהו בהן, עם הבעות מופתעות. גם הילות הקסם שלהם זהרו. ההילה של ג'ו הייתה זהובה, כמו של מיי, כמובן, מעיד על הקסם הקדוש של האלים (כמה מתאים להם לייצג את עצמם בצבע יקר, ליה חשבה לעצמה), האור סביב אוריון ואזרן זהרו באור לבן קלוש, מעידות שהם אינם עוסקים בקסם. הקסם שלהם הוא רק גנטי. גם ההילה של נינה הייתה לבנה, מייצגת קסם טבעי, נייטרלי, אבל היא זרחה חזק בדיוק כמו ההילה של ג'ו, מה שגרם לנינה להיראות קצת כמו פנס. רק לסילה לא הייתה הילה. היא לא הייתה הילה. היא הייתה בת אדם, אחרי הכל, ואם הם לא עוסקים בקסם הם לא מחזיקים אותו. רק בגלל הקשר שלה לאלה אריפריל, היו סביבה מעין ערפיליות זהובות חלושות. ליה הסתכלה על ידיה שלה. ההילה שלה הייתה סגולה כהה, כמו רעל. הצבע סגול מייצג כאוס, למרות שאף אחד לא באמת יודע למה. היה לליה חשד עמוק שקוסמי הסדר שאירגנו לקסם חוקים כמו איסור על מסע בזמן בעזרת קסם ממדים ואיסור על מהפך של מטרה גדולה יותר מבית (והם לא רק חוקקו אותם, הם כבלו אליהם את הקסם, דבר שלמרות שליה הבינה יותר טוב כמעט מכל אחד, הכאוס במוח שלה התמרד נגדו) אירגנו אותו לפי צבעים, כדי לעשות אותו קל יותר לזיהוי. ליה אהבה את הצבע, אבל לא נהגה ללבוש סגול. הייתה לה שמלה סגולה באחוזה איפשהו, אבל היא אף פעם לא לבשה אותה במשימה. ללבוש את צבעי הכאוס בציבור קסום זה לא הדבר הכי טוב לעשות אם אתה לא רוצה למשוך תשומת לב. ליה הפנתה את מבטה חזרה אל מדפי האבן. עכשיו היא ראתה עליהם את העקבות הזהובות, שוב, מפנות מקום לעוד זוג כפות רגליים. ליה עקבה אחריהן, רואה את החבורה רצה אליה בזווית עיניה, שומעת את מיי רצה אחריה. ליה הגיעה למדרגה הנמוכה ביותר, ורק אז שמה לב שהיא מביאה אותה בדיוק לאדמה. היא לא הייתה צריכה לעבור מתחת למפל מלכתחילה. היא ירדה אל היבשה, קצת יותר ממורמרת, וראתה את העקבות שוב, הולכות לאורך החוף. הפעם הן הלכו בדפוס קצת מוזר, מתפתלות מסביב לחלקים בלתי נראים... "ליה?" ליה התנתקה ממחשבותיה ומתחושת האדרנלין ההולכת ומתחזקת (זה לא היה קל) למשמע הקול של אוריון. היא הפנתה אליו את מבטה, וספרה לו מה קרה ברצף, בנשימה אחת "אבל הדפוס של העקבות מוזר... כמעט כאילו הן מקיפות משהו שפשוט נעלם..." אוריון גירד את סנטרו, ואז העיף מבט אל הקבוצה, כאילו הוא שואל 'יש רעיונות?'. נינה משכה בכתפיה, ואוריון הסתובב אל ליה בחזרה.  ואז פתאום עיניו העירו, כאילו איזה גלגל חלוד במוחו התחיל להסתובב. הוא הסתכל על נינה שוב, ואז על האדמה. "נינה, אתמול, עיצבנתי אותך" "תשכח מזה," היא ענתה, וסומק עלה לחייה.  "נינה, אחרי שהתנהגתי כמו אדיוט, מה עשית?" לפתע הגלגלים בראשה של ליה הסתובבו. 'הסרפדים!' הם צעקו, ואז השתהו לרגע, 'אוריון פיענח את זה? וואוו'. "נינה, הסרפדים, אתמול..." ליה אמרה ועיניה של נינה הוארו. "לחיים שנוצרים בקסם לרוב יש שאריות תודעתית... אם אני אתרכז קצת..." היא עצמה את עיניה והניעב את ידיה, כאילו שהיא מנצחת על תזמורת. הצמחים בקעו מהרצפה כאילו מישהו גרם להם להאיץ, בדיוק מושלם בין העקבות. "המעבר היה בטווח הזמן אחרי שהלכנו" אוריון אמר "אם זו באמת- אם זו באמת קיארה, לא רחוקה..." הוא הרים את מבטו אל ליה, שנדמה לראות אותו מחייך. אפילו לא חיוך עצוב. היא לא ראתה אותו מחייך כבר הרבה מאוד זמן, מה שגרם לו להיראות צעיר בעשר שנים. "עד לאן העקבות ממשיכות?" שאלה סילה, והידקה את חגורות השריון שלה. "בואו נגלה!" אמרה ליה, חייכה חיוך חד ונקשה בשיניה לשם ההדגשה. היא מקדה את מבטה, עד שעיניה כאבו. היא הצליחה, בסופו של דבר, לראות מימד נוסף של קסם, הילות תודעה.
העקבות התחילו להשתנות בזמן שהקסם התחזק, ונמזגו לתוכן יותר ויותר צבעים שייצגו את האופי של האדם שיצר אותן- או ליתר דיוק, של איך שליה פירשה את תכונות האופי שלו בצבעים. הזהב עדיין נשאר, אבל נמזגו לתוכו גם גוונים אדומים, כתובים ומעט כחולים, כמו לבה. גוונים שליה כבר ראתה בעבר, רק אצל יצור אחד. זאת *באמת* הייתה קיארה.
ולידה...
ליה הפנתה את מבטה, ופתאום הופיעו עקבות נוספות לצד אלו שלקיארה. קיארה הביאה מבקר מעולם מקביל? לא כל כך מתאים לה... העקבות היו קורנות כמעט כמו יסודות אישיותה של האבירה הדרקונית האלוהית- בוהקים כל כך עד שהאדם שיצר אותם היה חייב להיות גאון, מטורף, בעל רמת נחישות וחדירות מטרה של גיבור מסיפור אגדה או שילוב כלשהו של כל השלושה. ליה נטתה להמר יותר על השני ופחות על השלישי, בהתחשב בזה שהאורות האדומים, הכחולים, הירוקים והתחלפו, התערבבו והסתחררו בקצב שליה ראתה רק לעיתים נדירות. ליה ראתה גם סגול מופיע מידי פעם. זה מעניין....
היא השפילה מבט מהיר אל כפות רגליה כדי לבדוק. האורות הכחולים והסגולים (הצבעים של קסמי כאוס ותודעה, כנראה שאי אפשר להתעסק בסוגי הקסם האלה כל כך הרבה ולכל כך הרבה זמן בלי שמשהו מזה יידבוק בדימוי העצמי שלך) הסתחררו במהירות מרוב מחשבות, קסם ואנרגיה תזזיתית, אבל לא מהר עד כדי כך
חבל. היה כיף כשהם כן היו... ככה. כמו סופת ברקים.
ליה העיפה מבט מהיר בחבריה.  הילת התודעה של אוריון הייתה בגווני כתום, צהוב, ומעט ירוק ליים, ופה ושם גם קצת גוונים כהים יותר של אדמדם. של סילה ניסתה להיות חומה ואחידה, אבל מדי פעם הבזיקו בה גוונים כתומים. של נינה הייתה מערבולת יציבה של סגול, ירוק, תכלת ולבן- לא ממש מפתיע, בתור דרואידית. של אזרן הייתה שילוב של שחור ואדום, עוד הוכחה שהוא לא אוהב חברה, לא שלא היו כאלה גם ככה. של ג'ו הייתה ירוקה בהירה לרעננה, עם מעט זהב וצהוב לפעמים, ושל מיי הייתה שילוב של תכול וצהוב זרחני שאיכשהו לא התערבבו אפילו לרגע.
היא החזירה את מבטה אל העקבות, והתחילה למהר לאורך המסלול שהם התוו. עם קצת מזל- והפעם באמת שהיא לא הייתה צריכה הרבה- הם יובילו אותה אל בת הדרקון.
___________________________________________
אנחנו יודעות שלקח לפרק כל כך הרבה זמן לעלות, אבל כשחושבים על זה, הזמן הוא יחסי. מבחינת הקיום, היקום וכל השאר, החודש שלקח לנו לכתוב את הפרק הזה הוא ממש כלום ושום דבר. אם הייתם ישויות קוסמיות בנות מיליוני שנים (ואם אתם באמת כאלה), החודש הזה היה משתווה לזמן של מצמוץ.

מילון מושגים:

-  "Vestigia per sensus, magicae sunt in terra"
תרגום מלטינית: עקבות בתודעה, קסם באדמה" זו המנטרה (מבטאים mentra) להפעלת קסם ראיית הנסתר.

- הילות תודעה:  הילות תודעה הן הצבעים שמופיעים לרואה (לאדם שהטיל את הלחש) ומתארים לו באופנים חזותיים שמתאימים להגדרות שלו את האופי של האדם/סימן שהוא מסתכל עליו.

- קסם באדמה, 'זיכרון מאגי': קסם חיי משאיר אחריו עקבות של אנרגיה במעבד האנרגיה החזק ביותר באזור. מעבד האנרגיה הגדול ביותר הוא טבע, ולכן קסם נספג כמעט תמיד באדמה, מה שמאפשר ל'עקבות' להתקיים. מהעקבות של קסם חי אפשר לשחזר את הצעדים שלו, ואם אותו מטיל לחשים הוא מאומן מספיק, אפשר לברוא מחדש את משאיר העקבות עצמו.

- מים קדושים: נוזל זהוב שיצר האל טורנדו/האלה טסונאמי (טורנדו וטסונאמי הם אותו האל/ה בשתי התגלמות שונות. הם הייצוג של המים והשמיים. באופן אירוני, טורנדו הוא השולט במים וטסונאמי היא השולטת באוויר, בני התמותה שפגשו באלים קראו בטעות לתופעות הטבע בשמות ההופכים). המים הקדושים מרפאים יצורי סדר ויכולים לפגוע ואף להשמיד יצורי כאוס. אוכלים רבים מחפשים מקור מים קדושים מוצרים אותם, מפני שזהו חומר יקר ערך. מקור המים הקדושים היחיד בכל ברית ארצות הדרום הוא המפלים הזהובים, והם נמצאים בסמוך לעיר מאלדרון. זו אחת הסיבות שבגללה מאלדרון היא הממלכה המשגשגת ביותר בארצות הדרום.