בעקבות הנשר הכחול

שתי דרקונים יורקי אש

אריאנה נשפה בהקלה בזמן שחזרו לספינה. "זה היה מסוכן" היא נעצה מבט באן והרימה את העוגן "ומה שאת עשית היה חסר אחריות לחלוטין".
"חשבתי שעברנו את שלב הצעקות" אן מלמלה ופרסה את המפרשים. הספינה החליטה לשוט באיטיות אל עבר החשכה.
אריאנה הרימה גבות "ממש לא. את לא ביררת עליה כלום. נתת לה לחתום על המסמכים. ולא עשית כלום!" היא צעקה בכעס.
"זה לא אשמתי שהיא" אן עמדה לקלל אבל נזכרה באוליביה שצפתה בהם "מאוד ערמומית..." מלמלה.
אריאנה התנפחה בזעם "מאוד ערמומית? זה התירוץ שלך? מאוד ערמומית?".

לוסי צפתה בקרב בפליאה והצטערה על כך שלא הביאה חטיפים. הן הזכירו ללוסי זוג דרקונים נושפי אש שמשחקים בפינג-פונג צעקות.
אמי התערב בין שניהם "זה לא חשוב עכשיו" הוא אמר ברוגע "מה שהיה היה ומה שמשנה זה מה שיהיה".
לוסי מעט הצטערה על כך שהוא הפריד בינהם. "זו אמרה ידועה אצלכם?" היא שאלה את אמי בעוקצנות.
אמי חייך אליה ושתק, כאילו הוא מנסה לעצבן אותה בחזרה.
"יש בזה הגיון" אריאנה נאנחה "אבל אל תעשי את זה בעתיד" היא הושיטה את ידה ללחיצה.
"מוסכם" אן חייכה ולחצה את ידה.

"אני עייפה" אוליביה אמרה לפתע.
"ברור שאת עייפה" אריאנה חייכה "היה לך יום עמוס היום. אני אלך לארגן לך ערסל" אריאנה הלכה לחדר הקטן.
"תפרשי בבקשה גם את שלי" לוסי קראה אחריה.
"זה לא נשמע נוח כול כך" אוליביה אמרה בדאגה ולוסי נחרה בזלזול.
"את תהיי עייפה כול כך שלא תשימי לב בכלל" אן הבטיחה לה.
אוליביה הנהנה, היא כבר הייתה ישנונית מאוד וכול מה שהיא רצתה היא לישון.
אריאנה יצאה מהחדר הקטן, "סידרתי את הערסלים" היא אמרה "אפילו את שלך לוסי".
לוסי בתגובה חרצה לה לשון.
אוליביה הלכה לחדר הקטן וניסתה לטפס על הערסל שלה ללא הצלחה.

"את צריכה ללכת לישון" אריאנה אמרה לאן ולוסי הנהנה "לשם שינוי אני מסכימה עם אריאנה" אמרה.
"את לקחת על עצמך מלא מטלות היום" אריאנה הוסיפה, "וגם את צריכה" אמרה ללוסי.
"מה? לא!" לוסי התנגדה.
"אני אעיר אותך למשמרת שחר" אריאנה חייכה אליה "את גם צריכה לישון את יודעת".
"טוב שיכנעתן אותי בלישון" אן הרימה ידיים, "תפתרו את זה בינכן. אני הולכת לישון" הודיעה.
היא נכנסה לחדר ועזרה לאוליביה לעלות "את צריכה לעלות ככה" הסבירה לה. היא ניגשה אל הערסל שלה ועלתה לתוכו מתכסה בשמיכה. היא שמעה את לוסי נכנסת לערסל שלה במרמור וחייכה לעצמה. אריאנה בדרך כלל ניצחה בוויכוחים...

"היא ברחה?" הצעקה פילחה את השתיקה באחוזת מפנסון.
"כן.. כן יקירה" גברת הרמן מלמלה. "אבל היא לא עשתה את זה בעצמה" גברת הרמן ניחמה אותה.
גבה של הלנה הזדקף "את צודקת. לכי למערכת העיתון" הלנה הורתה לה "אני רוצה שתי כרזות. אחד של ההיא החזירה אותה מבוקשת על..." היא היססה "500. ומי שיחזיר לי את אוליביה 1,000. ותחפשי את התמונה הכי עדכנית שיש לנו של אוליביה" הלנה הורתה לה.
"כמובן יקירה" גברת הרמן נאנחה.