בעקבות הנשר הכחול

הורד הקוצני

תחושת הבטן הנוראית של אוליביה צדקה, היא הייתה בסירה. הסירה הייתה קטנה יותר מהספינה המפוארת שבה שטה עם הוריה אך עיצובה מצא חן בעייני אוליביה. תחושת הבחילה חזרה אליה והיא רכנה מעבר לסיפון כדי להקיא אך במקום עלתה בה תחושת התפעלות והיא בלעה את רוקה. הציפוי של הספינה היה בצבע כחול ים שהתמזג עם הים והספינה כאילו שהסתתרה בגלים.
הדלת נפתחה בקול חבטה ואוליביה נבהלה וכמעט שנפלה מהסיפון אם אריאנה שיצאה מהחדר עם הנערה השלישית לא הייתה תופסת אותה. "תודה" אוליביה הודתה לה.
"איפה את גרה?" אריאנה שאלה,
"לונדון" אוליביה ענתה בגאווה, למרות שהיא לא ממש הבינה איך זה קשור...
אריאנה קימטה את מצחה "בסדר" היא נכנסה בחזרה פנימה.

אוליביה התקדמה לכיוון הנערה השלישית שראתה. היא ישבה על הרצפה בשיכול רגליים ובידה החזיקה בד בצבע לבן. אוליביה הביטה בה מוקסמת, הנערה רקמה על הבד ורד. "מוצא חן בעיינך?" היא שאלה אותה בחיוך.
אוליביה הנהנה באישור "מאוד" היא התיישבה לידה.
"אני אן" היא הציגה את עצמה "את יודעת לתפור?" היא שאלה אותה.
"בטח שלא" היא אמרה בבוז "זה תפקיד של משרתים".

ידיה של אן חדלו מעבודתם והיא הביטה בה "את תרצי שאני אלמד אותך?" היא שאלה אותה בזהירות. אוליביה חשבה על זה קצת והנהנה בשלילה "לא תודה" היא אמרה. "אבל למה ורד?" שאלה בסקרנות. אן צחקה "זה השם של הספינה שלנו" היא הביטה בה בחיבה "הורד הקוצני". משהו בזה נראה מוזר לאוליביה, "למה?" היא שאלה אותה.

השאלה תפסה את אן בלתי מוכנה והיא הרהרה בתשובתה. "בלי סיבה מיוחדת" היא אמרה לבסוף "וכי אנחנו קצת כמו הורד" הרהרה בינה לבין עצמה "יפות אבל קוצניות. והרבה אנשים לא מבינים את זה" היא הניחה את המחט והחוט בקופסה קטנה שהיתה לידה. "למה שלא נמצא לך משהו ללבוש?" שאלה את אוליביה "הבגדים שלך הרוסים לגמרי" היא קמה ולקחה את הקופסה איתה "בטח שהמידות שלך יהיו הרבה יותר קטנות משלנו" היא הרהרה ונכנסה לחדר השני שאוליביה ראתה. החדר הזה היה גדול יותר מהחדר הקודם היה בו שולחן גדול עם הרבה מפות וכיסאות פזורים באי סדר עם ערימות של ספרים עליהם. אריאנה היתה שם ובחנה את המפות, מידי פעם היא נעצה מחט במקום כול שהוא ומלמלה לעצמה.

אן פילסה את דרכה בחדר המבולגן במיומנות. היא בחנה גלילי בד והשוותה מידות "אני יכולה להכין לך משהו" אמרה לבסוף "אבל זה יקח זמן" הרהרה.
אריאנה הרימה את ראשה "אני יכולה להכין משהו מהחצאיות שלי" הציעה.
אן גיכחה "החצאיות שלך ענקיות" היא עצמה לבשה מכנסיים רחבות ששימשו בעיקר גברים ואת הגזרה לחולצות שלה היא יצרה בעצמה.
"זה באופנה" אריאנה טענה ואן נאנחה בדרמתיות "את הורסת לנו את התדמית".
"איך אפשר להפוך חצאית לשמלה?" אוליביה פקפקה.
"זה לא יהיה מה שאת רגילה לו" אן השיבה בזמן שהיא ואן מדדו את הבגדים. הן עבדו בשתיקה ואוליביה בחנה את החדר בקפידה. היא התבוננה במפות בעניין רב "למה לונדון מסומנת באדום?" שאלה בסקרנות.
"כי זה היעד של המסלול שלנו" אריאנה ענתה לה בהסיח הדעת, "למה שלא תצאי לדבר עם לוסי?" אן הציעה. אוליביה הנהנה, היו לה מלא שאלות לשאול.

"אז אתן פיראטיות?" היא שאלה את לוסי בהתלהבות.
לוסי הנהנה "אנחנו פריבטיר אבל אם ככה את רוצה לקרוא לנו אז גם זה בסדר".
אוליביה קימטה את מצחה "מה זה פריביטר?" היא עירבלה את המילה.
לוסי היססה בתשובתה "כמו פיראט עם רישיון כנראה" היא אמרה לבסוף והביטה בגלים. משהו שם לא נראה לה, היא קשרה את ההגה התעלמה מאוליביה וטיפסה בזריזות במעלה התורן לעמדת התצפיתן. "אוליביה!" היא קראה לה מלמעלה "תקראי מהר לאן ואריאנה" את המילים הבאות אוליביה כמעט שלא שמעה "סערה מתקרבת..."