בעקבות הנשר הכחול

קפטן מריאן מלוקס: תמיד בעניינים

אריאנה התעוררה כשהרגל של אוליביה מסביב לצווארה. לא הדרך הכי אידיאלית להתעורר... היא קמה באיטיות נשענת על הקיר. הספינה הפסיקה לזוז מה שאומר שהן נסחפו אל אי כולשהו. היא התקדמה לכיוון הדלת וניסתה לפתוח אותה. היא נענעה את הידית בזעם אך היא לא נפתחה "נהדר" היא מלמלה.

למרות המצב אריאנה הייתה מוכרחה להודות שמצבן היה מצויין. בפעם הקודמת הספינה התהפכה לגמרי והכול נפל. אחרי זה הם למדו וקיבעו את רוב הדברים שהיה אפשר. למרות זאת אריאנה עיוותה את פניה. חדר המפות בטח התבלגן לחלוטין, ואן בטח תבקש ממנה לנקות אותו. זה לא שאריאנה הייתה פרפקציוניסטית. היא פשוט שנאה לנקות אז היא השתדלה שהכול יהיה מסודר.

היא דפקה על הדלת מנסה שמישהו ישמע אותה וישחרר אותן. למשמע הדפיקות אוליביה התעוררה גם כן "מה קרה?" שאלה בפחד.
אריאנה המשיכה לדפוק מקווה שמישהו ישמע אותן "הדלת נעולה" אמרה קצרות. אוליביה מהירה אל עבר הדלת ודפקה גם כן בלחץ.

לוסי נאנחה בכבדות. הראש שלה הרגיש כמו בלון שדופקים בו אלף פטישים. היא לא הבינה למה היא רואה הכול עקום וייחסה את זה לכאב הראש. היא מתחה את ידה וגילתה שמשהו מונע ממנה. כמובן. היא הסירה את החבל בזהירות וצעדה קדימה אך ברגע שצעדה היא התנודדה ומיהרה לתפוס במעקה. היא ירדה באיטיות ופנתה אל אן כשהיא שמעה דפיקות מהחדר. היא קיללה בעצבנות. הן שכחו מאריאנה ואוליביה לגמרי! היא צלעה לעבר החדר וחיפשה את המפתח "אל תדאגו" היא אמרה וקיוותה שהן שמעו אותה "אני כאן".
"יש לך את המפתח?" הקול של אריאנה נשמע עמום.
"אני מחפשת אותו" היא סרקה את האזור בדאגה. אם המפתח נסחף... היא ניסתה שלא לחשוב על זה. "מצאתי!" היא קראה בהתרגשות כשקלטה אותו מונח ליד הסיפון. היא מיהרה לפתוח את הדלת ואריאנה ואוליביה יצאו משם במהירות.
"איפה הקפטן?" אריאנה שאלה ולוסי לא יכלה שלא להבחין בחיוורון שלה. "את בסדר?" שאלה אותה בדאגה.
היא הנהנה "כן" חייכה חיוך מאולץ וניגשה אל אן. אריאנה העירה אותה בעדינות "אן?" היא ניערה אותה ובדקה שלא בלעה מים.
אן התעוררה ונכנסה מיד לעניינים "איפה אנחנו?" שאלה ועיניה סרקו את המקום.

הגלים שטפו אותם אל אי מוזר בחוף מוזר. היה שם חול רך וגלים אבל לא נראו שום אנשים באופק. "אני לא יודעת" אריאנה אמרה בהיסוס.
"בואו" אן קמה בלי בעיה "אנחנו צריכות לבדוק את המקום" הורתה וירדה אל החוף.
הן התקדמו על החוף החם מחפשים סימן לאנשים (חיים כן? ללוסי ממש לא התחשק לראות גופות...).

הן שמעו קולות דיבור מאחורי החוף והתקרבו למקום. עיניה של אוליביה נפערו בהפתעה "וואו" היא מילמלה חרישית. במקום שבו החול נגמר השתרע שוק גדול וסגנוני. אוליביה רצתה לראות את הכול. היה שם אוכל ריחני, בגדים צבעוניים ובדוכן אחר היה איש שמכר תוכים!

אישה אחת טובה הבחינה בחבורה הרטובה ומיהרה לגשת אליהם. היא התחילה לדבר אליהם בשפה שאוליביה לא שמעה מעולם. זאת הייתה שפה עם הברות מתגלגלות והיא נשמעה כאילו היא שרה בלי לשיר. אוליביה פשוט בהתה בה בתדהמה. למרות שהיא לא הבינה אותה הטון של האישה היה חם ואימהי.
"אני חושבת שזה ספרדית" אריאנה אמרה אבל היא לא הייתה בטוחה. "הייתה לי חברה שהשפת אם שלה היתה ספרדית" היא מילמלה.
"ואת יודעת לדבר ספרדית?" לוסי שאלה בתדהמה,
"לא" אריאנה ענתה מבוישת "למדתי כמה קללות" היא חייכה חיוך קטן "אבל אני לא בטוחה שאפילו אותן אני אהגה נכון. למען האמת" היא היססה "אני אפילו לא יודעת אם זה ספרדית".

האישה הנחמדה הבינה שהן לא מבינות אותה. היא אחזה בעדינות ביד של אריאנה וסימנה להם לבוא אחריה.