בעקבות הנשר הכחול

אחוזת מפנסון: מקום חביב וקודר

אריאנה הטילה את העוגן למים, אן קיפלה את המפרשים ולוסי הורידה את הדגל.
"למה?" אוליביה שאלה ולוסי היססה "אנשים לא ממש אוהבים פיראטים" היא ענתה לה "ובמיוחד לא פיראטיות" היא גיחכה.
"אני אהיה פיראטית כשאהיה גדולה!" אוליביה הכריזה.

"אמי למה שלא תישאר בספינה כשנעצור בלונדון?" אריאנה ניסתה לשדל את אמי.
"למה?" אמי שאל "אני אשמח לבוא איתכן, תמיד רציתי לראות מקומות חדשים".
לוסי התערבה בעניין "למה שלא תתני לו?" שאלה.
אריאנה נעצה בה מבט זועף "את יודעת בדיוק למה" רטנה.
"למה?" שאל אמי ואריאנה היססה "אתה יודע..." היא ניסתה להתחמק "אתה לא כמונו".
"בת?" אמי גיחך ולוסי התאפקה שלא לחייך.
"לא... אתה יודע... אתה נראה שונה מאיתנו" אריאנה אמרה לו והשפילה את ראשה.
"ומה זה משנה?" אמי הקשה "לכן זה לא משנה" טען.
"אנשים לא אוהבים את מה ששונה מהם" אריאנה ניסתה להסביר.
"ואיך אני שונה?" אמי שאל שנית.
"אתה שחור" אוליביה אמרה בישירות.
"אוליביה!" אריאנה גערה בה ואוליביה חרצה לשון.
אן החליטה להתערב "נקרא לזה כהה עור" אמרה לאוליביה במבוכה. "ואם הוא רוצה לבוא אז שיבוא" אן פסקה.
"אני אשמח לבוא" אמי חזר על דבריו.

"מעולה" אן שטחה את התוכנית "לוסי ואריאנה למה שלא תציגו לאמי את לונדון? אני אלך עם אוליביה" הציעה.
"בטח" לוסי מיהרה להסכים ואריאנה הנהנה "בסדר" היא החליטה שלפחות תוכל להשגיח עליו.
"ניפגש פה" אן קבעה וירדה עם אוליביה.
לוסי דלגה את דרכה עם אריאנה ואמי ואריאנה לא הבינה מה קרה לה.
"את בסדר?" היא שאלה בחשדנות.
"מעולה" לוסי חייכה, "למה שלא נכנס לאיזו מסעדה? אני גוועת" בנתיים התוכנית ממשיכה בהצלחה.
"אפשר אני מניחה" אריאנה הסכימה "יש ממש פה" הצביעה על אחת שהייתה די קרובה.

הם נכנסו למסעדה ולוסי הגתה את השלב הבא בתוכנית "למה שלא תזמינו?" הציעה "אני רק הולכת רגע לשירותים".
אריאנה הנהנה "בטח. את יכולה ללכת".
לוסי מיהרה אל השירותים ופתחה את התיק שהביאה איתה. היא פיזרה את שיערה, שמה משקפיים שחורות דקות והורידה את הסוודר שלה. היא חייכה אל בבואתה במראה "אני אקרא לך איימי" קבעה ואיימי חייכה אליה בחזרה. איימי יצאה מהשירותים בדיוק בזמן כדי לראות את אמי מגורש מהמסעדה ואת הפנים האדומות הכועסות של אריאנה. איימי מיהרה לשירותים ולוסי יצאה.

"מה קרה?" היא מיהרה אל אריאנה המתחמקת באלגנטיות מהירקות שהושלכו לכיוון אמי.
"לא הרשו לנו להיכנס" אריאנה רטנה.
"לי" אמי תיקן "זה לא קשור אליך".
למרות כול הבלגן שהתרחש שם אמי לא נראה מופתע.
אריאנה כן. היא הייתה צריכה לחשוב על זה ממקודם. לא רק צבע העור של אמי היה שונה אלא גם הבגדים שלו. ובמבטא שלו היה ניתן למצוא שמץ מהשפה המתנגנת של האי.

"טוב" לוסי מיהרה לחשוב על תוכנית אחרת. "למה שלא נעבור ישר לקינוח?" הציעה ואריאנה הביטה בה במבט זועף. "זה יעשה לך מתוק בלב" היא גיחכה.
"אם נמצא חנות או משהו דומה נוכל" אמי הציע וניסה לרכך את אריאנה.
"בסדר" היא נשפה "אבל אחרי זה נחזור לספינה" קבעה. לא היה לה נוח לגרור את אמי. אולי הוא לא הבחין אבל היא הבחינה, והיא הייתה בטוחה שיכול להיות שבעל המסעדה התקשר למשטרה...

אן ואוליביה עמדו מול האחוזה של בית מפנסון. אחרי בקשת עזרה מ3 אנשים, שוטר אחד ומוכר מתוקים נחמד שהביא לאוליביה סוכריה הם הגיעו.
"כן" אוליביה בלעה את רוקה "דודה הלנה גרה כאן" היא מלמלה. אן דפקה במקוש הגדול וחיכתה שהדלת תיפתח. היא נתנה יד לאוליביה הרועדת והביטה בדלת בחוסר סבלנות.
הדלת נפתחה בקול חריקה ומנהלת משק בית חמורה עמדה בדלת "כן?" שאלה ומבטה בחן את אן ואוליביה "אנחנו מצטעים אבל כול החדרים תפוסים" אמרה בנוקשות "תצטרכו למצוא מקום אחר לישון בו. אם אתן רוצות אתן יכולות ללכת למטבח נביא לכן קצת אוכל".
אן הביטה באוליביה בשאלה ואוליביה משכה בכתפייה.
"לא תודה" אן אמרה בנימוס "אנחנו רוצות להיפגש עם גברת מפנסון" ביקשה.
מנהלת הבית הרימה גבה "ולמה שמיס הלנה תיפגש איתכן?".
אן נאנחה "כי אני מחזירה את האחיינית שלה". "מיס אוליביה" מנהלת הבית אמרה בהפתעה "בטח, תיכנסו" היא פתחה את הדלת לרווחה "אני אלך להודיע לגברת הלנה" היא מיהרה לעלות במדרגות אל הקומה השנייה.

אן שרקה בהתפעלות "בית גדול" היא סרקה את הבית "עכשיו נראה אם גברת מפנסון תסכים לאמץ אותך" היא פנתה אל אוליביה.
"אין לי שום בעיה עם זה" נשמע קול במעלה המדרגות ומיס הלנה ירדה "אוי אוליביה, כמה זמן שלא ראיתי אותך..."