בעקבות הנשר הכחול

גברת מרי הרמן: משרתת חביבה עם בוסית קרה

"אני מצטערת" גברת הרמן לחשה לאוליביה לאחר שנעלה אותה בחדר. היא עוד שמעה את הדפיקות והצעקות שבקעו מהחדר כשירד מהמדרגות.
הלנה ישבה על הכיסא בחיוך מרוצה "היא הלכה?" גברת הרמן שאלה. אם היא לא הייתה מכירה את הלנה מילדותה היא לא הייתה מעיזה לדבר עליה ככה. היא הייתה האומנת שלה, המורה שלה, המלווה שלה, המשרתת האישית שלה והרשימה עוד ארוכה.

"היא עוד תחזור" הלנה ענתה.
"אבל למה את צריכה את הילדה?" הלנה לא סיפרה לה "מיס אוליביה לא עשתה כלום".
הלנה קמה מכיסאה בזעם "לא מגיעה לנחשה הערמומית הזאת להיקרא מיס, מרי" היא אמרה ופרקי אצבעותיה הלבינו.
גברת הרמן נרתעה, בדרך כלל הייתה הלנה קוראת לה גברת הרמן כאות של כבוד אבל כשהיא קראה לה בשמה הפרטי: מרי, זאת הייתה תזכורת חדה לעובדה שהיא סתם משרתת עלובה. "כן מיס הלנה" גברת הרמן מילמלה בכניעה.

"וזו לא היא" הלנה נאנחה "זאת אמא שלי", גברת הרמן לא הופתעה, אפילו אחרי מותה להלנה ואמא שלה היו יחסי אם ובת מסובכים.
"היא הורישה את כול הכסף לאחי הקטן והאידיוט למרות שאני הייתי הבכורה" הלנה קפצה את אגרופיה "אליוט האדיוט קיבל את הכול בלי להתאמץ ואני הייתי צריכה להרוויח את הכסף שלי בעצמי".

גברת הרמן לא ידעה אם הלנה מודעת לפירוש המילה להרוויח. את הכסף שלה הלנה הרוויחה מנישואים. היא הייתה לוכדת בחכתה איש צעיר ועשיר ואחרי החתונה הוא מת והלנה הייתה יורשת את הכסף. גברת הרמן לא האמינה שהמשטרה כול כך טיפשה, עד עכשיו הלנה התחתנה כבר שלוש פעמים ובכול הפעמים הבעל נמצא מת בפתאומיות. אחד טבע באמבטיה, אחד מדום לב ואת השלישי רצחו כמה בריונים שהלנה שכרה.

היה נראה שמר דיגלט באמת משכנע אותם. גברת הרמן התחלחלה רק מהמחשבה עליו. הוא היה איש שמן, עם פרצוף אדום וזיעה אין סופית שהיה לו מנהג לעשן, טוב, כול הזמן. מר דיגלט היה בלש פרטי שהלנה שכרה ושילמה לו סכום מכובד כדי שישמור על שתיקה. גברת הרמן לא ממש חיבבה את הבחור. וזה רק בלשון המעטה...

"גברת הרמן את בסדר?" קולה המודאג של הלנה קטע בקול 'פוף' את המחשבות של גברת הרמן.
גברת הרמן מצמצה בעיניה וחייכה אליה חיוך חם "רק שקעתי במחשבות יקירה" הלנה אמרה בטון אימהי. בינה לבין הלנה היה קשר יותר מאשר משרתת ואדון, גברת הרמן הייתה אמא שלה לכול דבר, טוב, אולי לא ביולוגית... "מוכרחה להיות דרך שבה לא נפגע בילדה המסכנה" היא ניסתה לשכנע את הלנה "את האפוטרופוסית שלה נכון?" היא שאלה "אז הכסף שלה שייך לך עד שתתחתן. אז יש לך זמן לחשוב על תוכנית שלא כולל הרג".
"אולי" הלנה הודתה באי רצון.
גברת הרמן חייכה בסיפוק "ידעתי שתתעשתי על עצמך יקירה. אני אלך להכין לך תה לפני השינה? ואני אביא גם לילדונת חלב עם עוגיות. אני בטוחה שהיא תשמח".

גברת הרמן הלכה למטבח ועלתה למעלה להביא לאוליביה צלחת עוגיות עם כוס חלב. היא הניחה את הצלחת על הרצפה כדי להגיע את המפתח. היא פתחה את הדלת והגיע בדיוק בזמן כדי לראות דמות מבין הצללים יוצאת במהירות דרך החלון, את הווילונות שהתבדרו ברוח ואת אוליביה החסרה.