בעקבות הנשר הכחול

בין הגלים

אריאנה רטנה "איך את מצליחה להיפצע כול פעם מחדש?" היא חבשה את היד של לוסי.
"מה אני אגיד" לוסי התרווחה "יש לי כישרון" היא חייכה חיוך ולא היה נראה שהיא כול כך מוטרדת.
אריאנה נאנחה "תשתדלי שלא לאמץ את היד יותר מידי" היא הורתה לה "ותישארי פה. את צריכה לנוח".

אריאנה יצאה אל הסיפון אבל היא ראתה רק את אוליביה. היא הלכה לכיוונה "איפה קפטן אן ואמי?" שאלה.
אוליביה משכה בכתפיה "הם יצאו להביא את הפסל" אמרה.
אריאנה נאנחה "מתאים לאן לעשות צעד גדול כזה בלי להגיד" היא אמרה והתחילה להכין את הספינה לשובה של אן.

כשאריאנה תהתה אם להרים את העוגן היא ראתה את אן עם הפסל. אמי ואן הורידו אותו בעדינות בסיפון "התחנה הבאה האי של אמי!" אן הריעה ואריאנה לא יכלה שלא לגחך.
אמי חייך "הממפיס יהיה מרוצה" הוא אמר בעליזות וכול פרצופו הראה אושר מטופש.
אריאנה לא יכלה שלא להסמיק למראה אמי והרימה את העוגן בחיוך מבויש, החיוביות הייתה בכול מקום. אן פרשה את המפרש והתכוננה להפלגה כשמטר של חצים בוערים ניתך על הספינה במהירות.
אריאנה הביטה באן בשאלה, "הברברים" אן רטנה אליה בתשובה. הורד הקוצני היה עדיין במים רדודים והתחיל כבר להתרחק מהאי.
"הם יוכלו לפגוע בנו רק מרחוק" אן עודדה את אוליביה המבוהלת.
"אלא אם כן יש להם ספינות" אריאנה אמרה בהיגיון וכיבתה שרפה קטנה.
אן הורתה לאמי לאסוף את כול החצים והוא עבד על זה בזריזות. אריאנה הביטה במפרש באנחה. היו בו כמה חורים מהפגיעה הקודמת אבל הפעם הוא היה גם מעט חרוך.
"אריאנה את יכולה לתקן את המפרש בנתיים?" אן ביקשה "עד שנקנה חדש".
אריאנה נאנחה "בסדר" הסכימה בחוסר רצון "אבל איך אני אתקן את זה אם אנחנו צריכות אותו?" שאלה.
אן חייכה בערמומיות "חשבתי שאת ההגיונית מביננו".

לוסי יצאה באיטיות מהמרפאה המאולתרת ועלתה לסיפון. בהתחלה היא חשבה שהיא הוזה. היא הביטה אל אמי בשאלה "היא באמת עושה את זה?" שאלה בפליאה ואמי הנהן במבט מודאג.
"לא מרצון!" אריאנה צעקה מעליה ולוסי התאפקה שלא לצחוק. אריאנה הייתה תלויה בעזרת חבל והיא תיקנה את המפרש בעודה באוויר. לוסי התחילה לצחוק אבל אריאנה נעצה בה מבט זועף והיא הפסיקה. היא פנתה אל אן "חשבתי שתקפו אותנו" היא גיחכה.
אן חייכה "הם כן. אבל התרחקנו בקו הירי ואין להם ספינות כדי לרדוף אחרינו" הסבירה. לוסי גיכחה, ואן נזכרה בעובדה שהיא פצועה "איך היד שלך? את בסדר?" מיהרה לשאול.
לוסי העדיפה להימנע מדיבורים על פגיעות "כן היא בסדר" חייכה וסובבה את כתפה "מוכנה לתת אגרוף בפרצוף של בובי הזה" היא נעצה באן מבט מכיוון שאריאנה הייתה גבוהה מידי בשבילה. אן כיווצה את שפתיה 'אחר כך' ביטאה ללא קול בזהירות. לוסי נאנחה והתרחקה מקווה שלא דיברה על הפצע יותר מידי.

"תגידי..." אמי התקרב אל לוסי בהיסוס "יש איזה דרך לבשל פה?" הוא שאל את לוסי. לוסי גיחכה "בישול זה יותר הקטע של אריאנה. למה שלא תשאל אותה?" הציעה. לחיו של אמי התלהטו במהירות. לוסי קלטה מה הולך שם במהירות "לאאא" היא אמרה באי אמון "זה התפקיד שלי. אני הקופידון" היא רטנה ואמי מיהר להשתיק אותה.
"אני רוצה להפתיע אותה" הוא אמר בבישנות.
לוסי נאנחה בחולמניות "כזה רומנטי" היא הסתחררה במקום ונפלה בדרמטיות לידיו של אמי המופתע. "בוא" היא משכה אותו אחריה למטה. "יש לנו הפתעה רומנטית לתכנן!" אמרה בהתרגשות ולאקי עופף אחריהם.

אוליביה הביטה באופק בסקרנות. היא ראתה גלים עצומים, חופים לבנים וספינות עצומות ששטות במרחק. זה היה שונה לחלוטין מכול מה שגדלה עליו. "זה היה האי? הוא נראה כזה יפה" היא שאלה בסקרנות אן הנהנה ובחנה את אוליביה. היא תהתה מה לעשות איתה. היא לא תוכל לשלוח אותה לבית יתומים, או חזרה לדודה שלה. שלא לדבר על הכרזות מבוקשת שלה והן בכלל ניצלו מבובי בנס. אן ידעה שבפעם הבאה שהן יפגשו איתו לא תהיה להם הרבה מזל כמו עכשיו. היא נאנחה לעצמה חרישית. אוליביה תוכל להישאר איתן אבל היא תרצה את זה בכלל? וחוץ מזה אן בכלל לא ידעה אם תוכל לגדל ילדה. מדובר פה ביצור חי. "אנחנו מתקרבות!" אוליביה קראה בהתרגשות. אן הייתה שקועה במחשבות ולא שמה לב שהן כבר הגיעו. אוליביה הביטה באי בצפייה "אנחנו כאן!"

הי! אני יודעת שבדרך כלל אני לא כותבת כאן ומנסה שהרוב יהיה מהפרק אבל יש לי בקשה. רשמתי את הסיפור הזה לתחרות פנטזיה של _fantasy_land_ (גם הספר השני שלי 'שמונה דקות' משתתף, אשמח שתבדקו) ואני ממש אשמח אם תוכלו להצביע לו בתחרות שלה. תודה רבה!