בעקבות הנשר הכחול

לאקי: תוכי עם מזל

הבנות ואמי נכנסו לספינה והתחילו להכין אותה להפלגה. "תודה שאתן מסכימות. זה חשוב לנו מאוד" אמי נמנע מלהביט לאריאנה בעינים.
"בטח" אריאנה השפילה את מבטה והסמיקה. "תמיד ידעתי שזה התפקיד שלי בחיים" לוסי אמרה לאן כשהם התרחקו מהשאר.
"להיות מעצבנת?" אן שאלה בחיוך.
"גם..." לוסי חייכה חיוך ערמומי "אבל התכוונתי ללהיות קופידון".
"עוד יותר גרוע" אן צחקה.
"ידעתי את זה מגיל שבע" עיניה ברקו "נתנו לי לשחק אותו בהצגה קטנה שהילדים הבוגרים יותר עשו".
אן בקושי החניקה את צחוקה "תגיעי לחלק של התוכנית" היא חייכה.
"אה אמ..." לוסי היססה ואן המשיכה "אין לך תוכנית" לוסי צחקה "כן זה."

צעקה נשמעה מהחוף והן ראו שם את הממפיס. "מזל שעוד לא הפלגנו" לוסי מילמלה ופרשה את המפרש. אמירן מיהר לרדת ועלה עם תוכי ציבעוני ושק של זירעונים.
"הוא כמו האלה בחנות!" אוליביה קראה בהתרגשות.
אפילו אן נכנעה לתוכון המתוק "איך קוראים לו?" שאלה את אמי.
"אין לו שם" הוא ענה וליטף אותו "אבא שלי אומר שהוא יביא לנו מזל" הוא הניח את שק הזירעונים בחדר.
"אם ככה הוחלט" החליטה אריאנה "נקרא לו לאקי" היא חייכה אל התוכי וליטפה אותו, אמי העביר אותו לכתפה.
"שלום לאקי" אן בירכה אותו "אתה חמוד" היא אמרה לו בזמן שהעלתה את העוגן.

הספינה התחילה להפליג לאיטה וכולן עברו למשמרות. בנתיים לא היה צריך את לוסי אז היא התמקדה בלתכנן מזימות בסגנון קופידון בדרך ללונדון. עם אריאנה או אמירן זה לא בחשבון, אוליביה הסתגרה בחדר ולא רצתה לצאת, אז היא תדבר עם אן, אן תדע מה לעשות.

"מה לעשות?" שאלה את אן ביאוש.
"את יכולה לארגן להם פגישה רומנטית בהפתעה" אן הציעה "תארגני שולחן לשתיים, תכיני להם אוכל". היא לא ידעה עד כמה כישורי הבישול של לוסי טובים אבל החליטה להסתכן ולהציע, בדרך כלל אריאנה היא זאת שבישלה...

"אפשר" היא התחילה בטון ספקני אבל אן ראתה את הגלגלים מסתובבים במוחה "אפשר" היא הסכימה. "מה כדאי לי להכין?" לוסי שאלה.
לפתע אן נזכרה בפעם הראשונה שלוסי בישלה. היא הרסה את הסיר היחיד שהיה להם, כמעט התחילה שרפה והאוכל לא היה בכלל אכיל. "יודעת מה?" אן התחמקה "אנחנו בדרך ללונדון" היא החילה לגבש רעיון "אני אלך עם אוליביה לחפש את קרובי המשפחה ואת תובילי את אריאנה ואמי לאיזה מסעדה כול שהיא" הרעיון מצא חן בעיניה יותר מאשר הרעיון שלוסי תשרוף את הספינה.
למרבה המזל היה נראה שלוסי אוהבת אותו גם "זה רעיון מעולה" היא אמרה בהתלהבות. "אבל את בטוחה שתסתדרי עם אוליביה לבד?" לוסי שאלה ואן חייכה "יהיה בסדר" הבטיחה לה.
"תוד-" היא התחילה אבל אריאנה קטעה אותה "נמל לונדון מלפנים!" היא צעקה "ולוסי תורך להחליף אותי" היא מיהרה לרדת מהתורן.

"אין טעם" היא השיבה ואריאנה לא הבינה למה היא מסתכלת עליה ככה "טוב?" היא נכנסה לחדר המפות. לוסי מיהרה לטפס על התורן מרגישה את הרוח שפורעת את שערה.

היא עלתה על עמדת התצפיתנית בוחנת את האופק. היא תמיד הרגישה חופשיה שם, האוויר המלוח על פניה, הריח של הים, המראה של אן ואריאנה עובדות למטה. גם אם הן לא ידעו את זה הן היו המשפחה שלה. המשפחה האמיתית שלה. לא משפחה מזוייפת כמו המשפחה הקודמת שלה. פניה התעוותו מהמחשבה עליהם והיא מיהרה לחשוב מחשבות טובות. היא חייכה ונשמה עמוק  את האוויר הצלול והביטה בשקיעה. "לונדון הנה אנחנו באים!" היא קראה והביטה בספינות העוגנות בנמל.

ט"ו בשבט שמח!