אוליביה הופתעה מהמהירות שבה הדברים קרו. הלנה הזמינה אותם לארוחת ערב והציעה להם להישאר לישון אצלה ("חשבתי שכול החדרים תפוסים" אן רטנה בשקט), חתמה על מסמכים שהכריזו עליה כאפוטרופוסית הרשמית של אוליביה ועוד לפני תשע בערב אוליביה הספיקה לזלול שתי פרוסות פאי, מחית תפוחי אדמה, חתיכה קטנה מצלי בקר ועוגה אישית לקינוח.
בנתיים הלנה ואן שוחחו על דברים שאוליביה לא שמה לב. רוב הריכוז שלה הלך לאיזה סופלה נראה יותר טוב.
"ניתן לכם תשלום טוב על שהחזרתן אותה" הלנה אמרה בחביבות לאן שכמעט נחרה בבוז, כאילו שכסף עניין אותה.
היא נזכרה בנימוסיה בזמן ומיהרה לחייך "אנחנו נשמח" היא ענתה לה.
הלנה סימנה למנהלת המשק וזאת הביאה לה מספר שטרות מסודרים שהעבירה לאן. אן הביטה בשטרות וכמעט שפרצה בצחוק.
היא בלעה את צחוקה וניסתה להיראות רצינית "תודה".
"גברת הרמן, למה שלא תראי לאוליביה את החדר החדש שלה?" אוליביה הרימה את מבטה וקלטה שזה הרגע, היא נפרדת מאן. אוליביה מיהרה לחבק את מותנייה של אן "אן את חייבת ללכת?" שאלה בדמעות "אני לא רוצה לאבד גם אותך" לחשה.
אן המופתעת התכופפה אל אוליביה "אני לא הולכת לתמיד" היא לחשה "אני אחזור לבקר" הבטיחה.
אוליביה הופרדה מאן בכוח "את לא צריכה לבכות" הלנה אמרה לה בחביבות.
מנהלת משק הבית או גברת הרמן, כמו שאן גילתה שקוראים לה לקחה את אוליביה הדומעת במעלה המדרגות אל החדר שלה.
ברגע שגברת הרמן יצאה אם אוליביה חיוכה הבהיר של הלנה נעלם והתחלף במבט קר. אן קלטה בחלחלה שכול הזמן הזאת היא העמידה פנים.
"אם אני אבקש ממך להרוג את אוליביה" הלנה רכנה אל אן כטיגריס משחר לטרף, "תיאורטית כן?" הוסיפה כשראתה את המבט על פניה של אן "כמה היית דורשת?" היא הטתה את ראשה כציפור טרף שבוחנת את הטרף שלה.
אן השתעלה שיעול יבש "אני פחות מעדיפה..." היא השתהתה "הריגת אנשים".
"נגיד..." הלנה שלפה שקיק מרשרש ושיחקה בו "1,000?" היא בחנה את אן.
אן קמה ממקומה בהתרסה "את בטוחה שאת מתאימה לתפקיד האפוטרופוסית?" שאלה והלנה חייכה כאילו ידעה שתשאל את השאלה הזאת "גם אם לא" היא קמה גם כן "זה מאוחר מידי, הטפסים כבר חתומים" היא חייכה ועיניה נצצו.
אן כמעט שהרביצה לעצמה. למה היא לא ביררה יותר עליה? למה היא לא התערבה? אן נאנחה. היא תכה את עצמה אחר כך, בנתיים היא צריכה לחשוב על דרך לחלץ את אוליביה מהתסבוכת שהיא הכניסה אותה אליה.
הלנה התיישבה שנית והחוותה בידה אל הדלת "אני צריכה ללוות אותך אל היציאה בעצמי?" שאלה.
אן רטנה והתאפקה שלא לירוק לה בפרצוף "אני עוד אחזור" היא אמרה לה בכעס.
הלנה התרווחה במושבה כיודעת שלא תזוז משם בזמן הקרוב "אז מוטב שתביאי איתך עורך דין" היא חזרה להבעה החביבה שלה אלא שהפעם אן הבחינה בעיניים הקרות שלה.
אן יצאה מהבית והביטה לכיוון האור בקומה השנייה "אני עוד אחזור אליך אוליביה" מילמלה בשקט "אני עוד אחזור..."
YOU ARE READING
בעקבות הנשר הכחול
Aventuraזהו סיפור. סיפור שסופר כול כך הרבה פעמים עד שמרבית החוקרים לא בטוחים אם קרה באמת. הורה לילדו סיפר לפני השינה, מלחים שיכורים סיפרו אותו זה לזה בנמל, משוררים שרו אותו בחצרות מלוכה אך אף אחד מהם לא חשב לכתוב אותו. הסיפור מתחיל בילדה קטנה. זה נכון שהוא...
