"אז..." ניסתה אן להתחיל שיחה "מאיפה אתה מכיר את ה'ממפיס'?" שאלה את אמירן.
הוא חייך בבישנות "הוא האבא שלי" ענה "הוא מורה אותי להיות ה'ממפיס' הבא".
"אז אתה סוג של השולייה שלו?" לוסי התערבה.
"מה זה שולייה?" הוא שאל במבוכה.
"העוזר שלו" ניסתה אן להסביר "שכשהוא יפסיק אתה תחליף אותו".
אמירן הנהן "כן אני השולייה שלו" הוא חייך "הרבה רצו להיות שולייה אבל הוא בחר בי. הרבה כעסו עלי" הוא אמר בשקט.
לוסי חייכה "אני הייתי השולייה של הסופר" היא אמרה בשובבות "נמאס עלי מהר מאוד".
אן צחקה "לשבת כול היום? לא פלא שהצטרפת אלי ואל אריאנה"
לוסי הנהנה וסתמה את החורים שנפערו בספינה בגלל הסערה "איך אפשר לצפות ממני לשבת כול היום לכתוב?" היא צחקה אבל אן השתיקה אותה "את שומעת את זה?".
לוסי השתתקה והקשיבה "זה נשמע כמו... צעקות?" שאלה בהיסוס.
"צעקות של אריאנה" חידדה אן ושניהן התחילו לרוץ אחרי הקולות.
אמירן שהיה צריך לפרום את הקשרים בחבלים הסתבך בהם כולו "חכו לי!" הוא צעק בעודו נאבק להשתחרר מהחבלים.אוליביה נשפה על ידיה הקרות והביטה באריאנה החיוורת "את בסדר?" שאלה.
אריאנה לא חייכה "כן" ענתה חלושות והתחילה לצעוק שנית, "אן! לוסי! הצילו!" קולה נצרד. "אנחנו פה" קול נשמע מלמעלה ופרצופה של לוסי הציץ.
אריאנה נשפה בהקלה "אבל תיזהרו שלא להחליק גם" הזהירה אותן. לא ממש התחשק לה להישאר במערה לעוד זמן. אפילו אם זה עם לוסי ואן.
"כן המפקדת" לוסי הצדיעה.
אמירן הגיע לשפת הבור כשאחד החבלים עדיין מלופף סביב קרסולו "מה פיספסת-" קולו השתתק כשראה מי בבור.אמירן כמעט נפל אל תוך הבור גם מהחיבוק הפתאומי שלוסי נתנה לו. "אתה גאון אמי!" היא קראה בהתרגשות.
"אמי?" אמירן חזר בבלבול.
"שם החיבה שלך מעכשיו" לוסי קבעה בזמן ששיחררה את החבל ממנו.
"אהבתי" אן אמרה בסיפוק "מעכשיו נקרא לך אמי".
"למה?" אמירן שאל בזמן שלוסי ואן שילשלו את החבל אל הבור.
"קודם תעזור" אן משכה בחבל "אחר כך נקבע" אמירן מיהר לעזור להם למשוך את אוליביה ואריאנה מהבור.
"אהבתי את אמי" אריאנה אמרה בהתנשפות "מתאים לך".
"בסדר" אמי הסמיק ולוסי גיחכה "צמד חמד" היא חרצה לאריאנה לשון.
אך אריאנה הייתה יותר מידי נרגשת כדי להגיב "מצאנו שם משהו. במערה" היא אמרה."זהב? כסף? גופות?" לוסי שאלה בלהיטות.
"גופות?" אן שאלה בגועל,
"גופות" לוסי הסכימה.
"זה לא היה גופות!" אריאנה קראה בגועל.
"אה" לוסי פלטה "חבל".
"אז מה כן היה?" אן נאנחה.
"ציורים" אוליביה התערבה "ציורים יפים",
"ציורי מערות" אריאנה הוסיפה "ומין מזבח כזה מוזר".
"מזבח?" אמי שאל.
"לפחות היו ציורים של גופות?" לוסי שאלה בתקווה.
"לא היו גופות" אריאנה חזרה."מזבח למה?" אן התמקדה בפרטים החשובים.
"לנשר הכחול" אריאנה ענתה "גם הציורים היו עליו. זה תיאר את המסע של אבות אבותיך מהאי שהברברים השתלטו אליו ואיך הנשר הכחול הוביל אתכם לפה" היא פנתה לאמי.
"והיה גם בציורים מזבח! כמו שראינו! אבל הוא היה באי הישן" אוליביה התערבה.
עיניו של אמי נפערו "מזבח זהוב?" הוא שאל אותן כדי לוודא.
אריאנה הנהנה "אבל מה זה חשוב?" שאלה
"אנחנו חייבים לספר את זה לממפיס" אמי קרא "זה מאוד חשוב" אמר והתחיל לרוץ אל הכפר.
לבנות לא נותרה ברירה אחרת מאשר לרוץ אחריו לבית של הממפיס.
YOU ARE READING
בעקבות הנשר הכחול
Adventureזהו סיפור. סיפור שסופר כול כך הרבה פעמים עד שמרבית החוקרים לא בטוחים אם קרה באמת. הורה לילדו סיפר לפני השינה, מלחים שיכורים סיפרו אותו זה לזה בנמל, משוררים שרו אותו בחצרות מלוכה אך אף אחד מהם לא חשב לכתוב אותו. הסיפור מתחיל בילדה קטנה. זה נכון שהוא...