בעקבות הנשר הכחול

ג'פרי (בובי) פרינס: פיראט אדום עם ספינת דרקון

אן התעוררה מבלי סיוטים. בדרך כלל זה היה סימן טוב, אבל עכשיו היא לא היתה בטוחה. היא קמה בעליזות מהערסל וחייכה אל אריאנה ואוליביה הישנות. "אז מה מצבינו?" היא עלתה אל הסיפון.
"בנתיים הכול מעולה" לוסי אמרה "יש רוח צפון-מערבית טובה ואנחנו מתקדמים בקצב טוב".
"בקרוב נגיע" אמי אמר בחיוביות "הנשר הכחול מביא לנו מזל".
"היית צריכה לראות אותו בבוקר" לוסי גיחכה "הוא קם עם הזריחה והתפלל איזה שעתיים".
אן הייתה בטוחה שהיא מגזימה אבל הביטה באמי בשאלה.
אמי משך בכתפיו "חשבתי שיועיל לנו קצת מזל" הוא חייך.

קול תרועה נשמע מאחוריהם והם ראו ספינה אדומה עם חרטום בצורת דרקות נושף אש.
פניה של אן התקשו "בובי" היא מלמלה ולוסי גיחכה "חרטום מוזר. הוא אמור לדעת שאש ומים לא הולכים טוב ביחד" היא הביטה בחיבה בחרטום בת הים שלהן.
"זה הסמל המסחרי שלו" אן רטנה "לספינה שלו קוראים הדרקון האדום". הדרקון התקרב במהירות מפתיעה אל הורד הקוצני וללוסי ואמי ניתן מבט מקרוב על הספינה והאנשים בה. כשם שהציפוי של הורד היה כחול ים הציפוי של הדרקון היה בצבע אדום להבה. לפתע לוסי תהתה אם זה מקרי בכלל. אבל ספינת הדרקון הייתה גדולה יותר מהורד הקוצני והיתה להם יותר תחמושת.
"אוי אן, מה עשית עכשיו?" חייך אליהם בחור אחד מהספינה השנייה. היה לו שיער בצבע אדום בוער ונמשים בכול מקום בגוף. על הכתף היה לו קעקוע של הדרקון נושף האש מהדגל שלהם.

"שלום" אמי נופף לו בידידותיות והבחור (שלוסי הניחה שקוראים לו בובי) נראה מופתע אבל התעשט במהירות.
"אני רואה שמצאת לך משרת" הוא אמר לאן בקור "איחוליי".
"אני לא משרת" אמי חייך "אני אמירן" הוא הציג את עצמו.
לוסי הופתעה שהוא לא כעס, היא לא ראתה אותו כועס עד עכשיו. לוסי רשמה לעצמה לברר את זה בהמשך.
"לוסי" היא הרימה את ידה בקרירות. אם אן לא אוהבת את הבחור, אין שום סיבה שלוסי תחבב אותו.
"אני רואה שצירפת עוד אחת לחבורת הבנות הקטנה שלך" בובי חייך בקרירות "מה שלום אריאנה בימים האלה? כבר החלימה מהפציעה ברגל?". לוסי הופתעה. היא ידעה שאן ואריאנה היו ביחד הרבה זמן אבל אף אחת מהן לא הזכירה את בובי.
"אריאנה היא לא עיניינך" אן אמרה בתוקפנות.
וברור שאריאנה בחרה להתעורר ברגע הכי מתאים. היא עלתה לסיפון "שמעתי שמישהו קורא לי?" היא פיהקה בישנוניות.

"הי אחותי" בובי חייך ואריאנה קפצה "בובי?" היא בהתה בו בתדהמה.
"אתם אחים?" היא שאלה בתדהמה ובובי חייך חיוך מרוצה. "תאומים" אן רטנה. עכשיו לוסי הבינה מה מציק לה, לבובי ואריאנה היה את אותה צבע עיניים והיה להם את אותו החיוך, אלא שהחיוך של אריאנה היה יותר אמיתי.

"אני חולמת?" אריאנה ספק שאלה ספק קבעה. "ממש לא אחותי היקרה" בובי חייך "אבל לא באתי לכאן בגללך" הוא הוציא מכיסו דף מקופל ופתח אותו, "נראה מוכר?" שאל בחיוך מרוצה.
זאת הייתה כרזת מבוקשת של אן. "הגיע הזמן שיעשו לי כרזת מבוקש" אן בחנה את הכרזה "אבל ציירו אותי נורא" רטנה.
בובי התעלם מהדברים שהיא אמרה "ועם ההיכרות העמוקה שלי איתכן אני מבין שאת מכירה גברת אוליביה אחת? כי מוצע עליה אפילו יותר כסף ממך" אמר. לוסי הרגישה שלא כזה אכפת לו מאוליביה אבל היה נראה שלו ולאן היה עבר טעון מאוד.
כשאריאנה שמעה את השם אוליביה היא כאילו התעוררה "וגם אם הכרנו נראה לך שנספר לך?!" היא צעקה בזעם "חזיר יבלות מטונף שכמוך אתה חוזר ואפילו לא מתנצל!" היה נראה משהו בה נשבר. "אתה אחי" היא אמרה בכעס "אתה לא אמור לעזוב אותי ככה".
אמי שתק, זה היה עניין פרטי, זה לא היה העסק שלו.
לוסי למזלנו לא חשבה ככה. "אתה יודע מה, חבוב?" היא צעקה לעברו "אני לא מכירה אותך. אבל אם אתה גרמת לאריאנה להישבר ככה" היא הרימה את אגרופה באיום.
בובי גיחך "יש לי תשובה אחרת בשבילך. אש!" הוא צעק ומטח של פגזים פגע בספינה.