Glowing Gold [yoonmin]-(מתורגם(בהקפאה

17

ג'ימין שפשף את פניו בכאב הצורב כשכולם באזור בהו בו.  אלוהים, הוא שנא את התחושה, את העיניים אליו, בכל מקום. 
כן, אנשים, יש לו את הסימן על הלחי ולא, זה לא זוהר עכשיו כשמישהו סטר לו.  הושטה יד ונגעה בכתפו.  "ג'ימין אני מבין אם אתה רוצה לעזוב אני יכול לקחת אותך הביתה-" הציע ג'ין ולחש כך שרק ג'ימין הוא יוכל לשמוע. 
"לא," אמר ג'ימין ואילץ חיוך מזויף במיוחד. 
"אתם יכולים להישאר. אני פשוט אלך לשטוף את הפנים  בשרותים."  ג'ימין דחף את האנשים ועשה את דרכו לשירותים. 

ג'ימין  פתח את הדלת ונעל אותה.  למרבה המזל אף אחד לא היה בשירותים.  הוא אחז בחזהו כשהוא מתנשא מעלה ומטה.  הוא מעד אל המראה, נשען על הכיור כשקלט את השתקפותו. 

בהשוואה לסימן הנשמה שלו, טביעת היד הייתה אדומה בוהקת.  האגודל היה נמוך יותר מהסימן.  כף היד הייתה קטנה יותר ולא היו סימני אצבע ברורים כשהם נמוגו.  הוא סובב את הברז וצפה בזמן שהמים זורמים לטמיון.  כשהוא לוקח מעט מים בידיו, הוא מתיז על פניו, משפשף את החומר הקריר בעורו,  בתקווה להקל על האדמומיות שעל לחיו. 

ג'ימין שאב נשימה כשדמעות זלגו מעיניו.  הוא שמע דפיקה בדלת ואז הוא החליט שהוא לא יכול להישאר בשירותים, כי זה יהיה אי נוחות לכל האחרים.  ג'ימין פתח את הדלת כשהוא מוריד את ראשו כדי לא לפגוש את האדם בצד השני. 

לא בטוח לאן ללכת הוא יצא מהמסעדה כשהוא יושב על ספסל.  ג'ימין רחרח כשהוא בוהה בשמי הלילה, ניסיון פתטי נוסף למנוע מהדמעות לטפטף על פניו

"למה?"  הוא שאל בלי איש מיוחד במיוחד.  "למה עלי להיות עם הסימן הזה על הפנים שלי?"  ג'ימין אמר ששחרר בכי קטן.  עדיין היה כאב פועם בחזהו בזמן שבכה.  ג'ימין שנא את זה, הוא שנא את זה.  מדוע היה עליו להיות סימן על פניו?  אולי הוא צריך לצאת עם אנשים שלא היו הנפש התאומה שלו. זאת אומרת, יש עדיין אנשים שהוא יכול להיות איתם, בחוץ, בעולם.  אולי הוא פשוט היה לבד לנצח, גם זה יהיה בסדר.  הוא יכול להיות הגרסה הגברית של הגברת הזקנה הבודדה עם למעלה משישים חתולים. 

"ג'ימין? זה אתה?"  שאל קול שגורם לג'ימין לצאת במהירות ממחשבותיו ולנגב את דמעותיו.  יונגי התקרב אל האור. 
"למה את בוכה?" 
"אה .. אני לא בוכה. על מה אתה מדבר?"  ג'ימין שיקר מה שניכר בניסיונותיו הדלים למחות את דמעותיו וקולו הרועד. 
"הו ג'ימין ... אל תבכה, בוא הנה."  יונגי החווה בידו המושטת.  ג'ימין הניד את ראשו.  יואנגי נאנח וישב ליד ג'ימין. 
"זה בגלל הסימן שלך ומה שקרה הלילה?"  ג'ימין הנהן.  "היונג, כמה פעמים אני צריך לקבל סטירה לפני שהם מופיעים?  גם אז הם בטח ישנאו אותי." 

"אני לא מבין איך מישהו יכול לשנוא אותך" מלמל יונגי והביט למטה.  כאב לו לראות את ג'ימין ככה.  אם הוא היה הנפש התאומה של ג'ימין, הוא לעולם לא היה סוטר לו.
אבל הוא לא היה.  אלוהים, אם הוא היה.  ג'ימין יקבל כמויות אינסופיות של גלידה.  הוא ינגן בשבילו בפסנתר מדי לילה.  הוא היה מחבק אותו.  הוא היה מנשק את שפתיו.  הוא היה מלטף את הירכיים.  כל יום כשהוא מתעורר הוא היה מזכיר לג'ימין כמה הוא יפה.  כמה שהוא אהוב.  כי זה מה שמגיע לג'ימין.  ג'ימין ראוי להכל. 

"טוב .." אמר ג'ימין ומחה עוד את דמעותיו מהבהבות בחיוך. 
"לא כולם מושלמים כמו שאתה יונגי."  יונגי הניד בראשו. 
"ג'ימין אתה מחמיא לי אבל אני רחוק מלהיות מושלם."  פניו של הצעיר נשמטו. 
"ובכן, אתה מושלם בעיניי."  יונגי חייך. 
"אני אקח את זה ככבוד הגבוה ביותר שהוענק לי."  סוף סוף ג'ימין התחיל להתעודד  מה שהיה טוב מכיוון שיונגי לא יכול היה לסבול את ג'ימין נסער או בוכה. 

"ג'ין ונמג'ון הם ממש מצטערים"
"הם לא צריכים להצטער.  זו ארוחת הערב שלהם, הוריו של נמג'ון נתנו להם את זה במתנה.  אני צריך להיות זה שמתנצל שהרסתי את זה עם העקשנות הקשה שלי." ג'ימין אמר בעוד דמעות זלגו על פניו,שלא מיהר למחוק אותן.

"אני לא חושב שאתה בכיין, אתה האדם החזק ביותר שאני מכיר ג'ימין". יואנגי אמר.
"אתה לא מתכוון לזה" אמר ג'ימין
"אני רציני" יונגי התעקש
"עברת  הרבה ייסורים רק בגלל שנולדת עם הסימן שיש לך ולא אחד אחר.  ותראה, אתה עדיין כאן, הלב שלך עדיין פועם"
"כן אולי אני חי אבל אני באמת חי?"
"מה זה אמור להביע?" ג'ימין נאנח והניח את ידו על לחיו
"אני חי, המוח שלי מתפקד וכך גם כל שאר האיברים שלי.  אבל מה עם כל השאר?  אני פשוט סטודנט קבוע בקולג' בסיאול שעבר מבוסאן וכמעט ולא מדבר עם אמא שלו. אני לא חי."

"ובכן, יש לך שישה חברים שדואגים לשלומך.  הנה, עכשיו, בסיאול.  לא משנה מה אנשים שחוזרים בבוסאן או אנשים אחרים בכלל חושבים, כולנו חושבים שאתה מדהים" יואנגי אמר לג'ימין כשהוא פוגש את עיניו.

יונגי צפה בג'ימין פשוט ישב בשקט ואבד במחשבות של עצמו. יונגי הושיט יד כדי למחוק דמעה מפניו של ג'ימין.  כשעשה הייתה תחושת עקצוץ בכל ידו והיה הבזק אור מזהב בוהק.
▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎
פרק 17🤗