Glowing Gold [yoonmin]-(מתורגם(בהקפאה

22

ג'ימין התהפך במיטה לאור הזורח ישירות אל פניו.  הוא נאנח ושפשף את פניו בלי לדעת מה השעה.  הוא החליק מאחיזתו של יואנגי, דשדש אל המטבח בכוס מים. 
"וואו. שמח שנשארתי אתמול בלילה אצל יאונגוואן."  הוסוק אמר מהספה כשג'ימין פתח את הארון. 
"הא?"  שאל ג'ימין לפני שהביט בהשתקפותו במיקרוגל.  שיערו ננעץ לכיוונים שונים, החולצה שלבש החליקה מעל כתפו וחשפה כמה סימנים סגולים זרוקים על צווארו. 

"אה-" ג'ימין אמר במהירות מושך את חולצתו לאחור על כתפיו ומעביר את ידו בשיערו בניסיון להיראות הגון. 
"הו תגיד ליונגי שהעליתי את המצרכים שהשאיר בחוץ," אמר הוסוק והביט בחזרה על הטלוויזיה. 
"מגניב ... מגניב ... אני אעשה את זה עכשיו ..." אמר ג'ימין אוחז בכוס המים שלו ומתגנב לאטו אל חדר השינה. 

"חכה ..." אמר הוסוק והביט לאחור בג'ימין שהתרחק ממנו.  "אתה לובש את החרא שקניתי לך לאחד באפריל לפני ... שנתיים? שלוש שנים?" 
"לא!"  ג'ימין צעק בבריחה למסדרון
"הולי שיט אתה! כן" 
"לא אני לא!" 
"כן אתה כן!" 
"זאת הייתה תאונה "
"כולם יודעים שזה שקר ג'ימין!" 
"מי זה 'כולם'?" 
"פשוט בדוק את STAN TWITTER!" 
"מה?" 

ג'ימין סגר במהירות את הדלת לחדר השינה של יונגי ושפשף את פניו במבוכה.  יואנגי התיישב ומתייצב על מרפקיו. 
"מה קורה?"  הוא שאל בקול הבוקר העמוק שלו. 
"שום דבר .." ג'ימין אמר וטיפס חזרה למיטה עם יונגי.  "אה, הוסוק סידר עבורך את המצרכים." 
"אוי שיט!"  יואנגי נאנח. 
"שכחתי לגמרי את אלה. ואני מניח שההפתעה שלך הייתה טובה יותר משלי." 
"אה?"  ג'ימין הרים גבה. 
"מה הייתה ההפתעה שלי?" 
"עוגה." 
"טוב .. יש לי גם עוגה." 

"ג'ימין!"  יונגי צבט את הצעיר בעודו מצחקק. 
"אלוהים אתה שוכב פעם ועכשיו אתה מכור." 
"זאת אומרת ... זה היה  די טוב"  ג'ימין משך בכתפיו.  "אז זה מה שאני? זיון נחמד? לא כאילו אני הנפש התאומה שלך או משהו, אבל תודה אני מניח?" יואנגי אמר שזרק את זרועו על מותניו של ג'ימין.  ג'ימין חייך כשהוא נשכב קרוב ליונגי. 

אה כן, מניח שאתה גם הנפש התאומה שלי" הוא התבדח
"בסדר, הינה הולך הטיפול שלך בגלל שאתה מתהדר," אמר יונגי מתהפך. 
"היי היי היי!"  ג'ימין תקע את המבוגר ומשך אותו לאחור לכיוונו. 
"אני חושב שזה לא הוגן." 
"בסדר-" יואנגי נאנח. 
"רק בגלל שאני אוהב אותך." 
"גם אני אוהב אותך," אמר ג'ימין מנקר את שפתיו של יונגי. 

"כמה?"  יונגי העביר את ידו אל ירכו של ג'ימין.  בדיוק אז פרץ צילצול חזק בכל החדר. 
"לעזאזל." ג'ימין קילל והתגלגל לחיפוש הטלפון שלו.  "פשוט תן לזה לעבור לתא הקולי!"  יונגי התלונן.  "שיט!"  אמר ג'ימין כשהוא מביט במי מתקשר. 
"מי זה?"  שאל יונגי בישיבה. 

"זה אבא שלי ..." אמר ג'ימין ונענה לשיחה. 
"היי אבא!" 
"היי ג'ימין ... עברו כמה שנים .." האיש התחיל במבוכה. 
"מה שלומך בקולג '?" 
"אה, זה אהה ... טוב ... הייתי עסוק?" ג'ימין אמר בהיסוס.
"מה שלומכם בבוסאן?"
"זה היה בסדר.  אתה ... מסתדר טוב .. עם המצב שלך?"

"למעשה!  פגשתי את הנפש התאומה שלי ולא קיבלתי סטירה.  אז האהא טראומת ילדות"
“טוב לך מותק?” שאל אביו.  בקצה הטלפון שלו נשמע רעש דשדוש חזק לפני שקול נשי החל לדבר. 
"מתי אוכל לפגוש אותו?"  ג'ימין התכווץ והרחיק את הטלפון ממנו. 
"אמא את צורח למיקרופון." 
"סליחה. בכל מקרה, מתי אוכל לפגוש אותו? איך הוא נראה? איך קוראים להם?" 
"קוראים לו מין יונגי. הוא נחמד מאוד, אני אוהב הכל בו."  ג'ימין אמר והעיף מבט אל יונגי שצפה בו מדבר בטלפון. 

"אה, זה נהדר. אז .. מתי אתה חוזר לבוסאן? אתה יודע .. ביקור. ותביא את זה ... יונגי .. איתך. (תמיד ידעתי שהוא יסיים עם ילד!)"  אמא שלו סיפרה בזמן שאביו צעק ברקע השיחה.
"אני לא יודע אנחנו די עסוקים .." ג'ימין השיב במבוכה תוך שהוא מעמיד פנים שהוא לא שומע את מה שאבא שלו אמר רק.
"זה מגוחך! פשוט תבואו לסוף השבוע. תבלה כאן רק שני לילות!"
"זה בעוד יומיים אמא אני לא חושב שאנחנו יכולים-"
"זהו! אני אקנה לכם כרטיסי רכבת כדי שתוכלו לבוא! לא ראיתי אותך שנה!" 
ועם זה אמא ​​של ג'ימין ניתקה את הטלפון, אוהבת אותך ונתראה בקרוב.

ג'ימין נאנח והניח את הטלפון שלו.  "אז ..." הוא אמר ופנה אל יונגי עם חיוך עצבני על פניו. 
"רוצה לבוא איתי לבוסאן? לפגוש את המשפחה שלי."  "אממ ... מתי?"  שאל יונגי. 
"בסוף השבוע הזה ..." מלמל ג'ימין והביט למטה.  לפני שיונגי הצליח לדבר ג'ימין ניתק אותו. 
"אמא שלי תשלם עבור כרטיסי רכבת!" 
"בטח. אני אלך לבוסאן."  יונגי אמר שקרב את ג'ימין אליו. 
"רק יודע שאני סוחב אותך לדאגו מתישהו .." הוא אמר כשהוא מחכך את לחיו של הצעיר.  ג'ימין חייך. 
"בסדר, הייתי רוצה לפגוש את ההורים שלך. לראות מאיפה הגנטיקה שלך." 
"אותו הדבר. אני מצפה לתמונות ילדות מביכות."  יונגי צחקק.  ג'ימין התנשם בצורה דרמטית. 
"באמת? תשכח מזה!" 

"לא! אני יודע שההורים שלי יראו לך כל טעות ילדות מטומטמת שעשיתי אז זה רק הוגן שאוכל לראות את שלך!"  יואנגי נאנח. 
"אתה לא רוצה לראות את הילדות העצובה שלי," הצהיר ג'ימין ושכב על חזהו של יונגי. 
"אבל מה אם אני רוצה לראות את התינוק הקטן ג'ימין.  אני מהמר שנראית כמו כדור גלידה קטן, מוצי!"  יונגי כיווץ את לחייו של ג'ימין
"אם אני מוצי אתה גומי: אמר ג'ימין כשהוא צובט את לחיו של יונגי

"האם אוכל לשאול למה?"  יונגי אמר שהרים מצח. 
"כי כשאתה מחייך יש לך חיוך גומי. אז ... גומי."  אמר ג'ימין ברצינות מוחלטת.  יואנגי הבהיק את החיוך המדויק אליו התייחס ג'ימין. 
"בסדר, אתה המוצ'י שלי ואני הגומי שלך. דיל?"  "עִסקָה."  ג'ימין חייך. 
"אז ... עלינו לחדש את הפעילות הקודמת שלנו?"
▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎
פרק 22🤗