Glowing Gold [yoonmin]-(מתורגם(בהקפאה

5

"ג'ין למה יש לך כל כך הרבה דברים?" נאמג'ון אמר
"זה לא כל כך הרבה!" ג'ין מחה
היום הגדול הגיע יונגי וג'ין עברו דירה.
לג'ימין זה היה מוזר שיונגי נמצא 24/7 עכשיו, הוא לא מתלונן אבל עכשיו הוא היה צריך להשקיע יותר מאמצים רבים יותר בהסתרת הסימן שלו.

"ג'ימין, יונגי יגלה בסוף אתה יודע את זה נכון?" הוסוק טען.
"האם יש משהו בחדר הראשי שאני לא יודע עליו? כי אתה מתחיל להישמע כמו ג'ין" ג'ימין פחד, הוא יסתיר את סימנו כל עוד הוא יכול.
"ובכן ג'ין מצא את הנפש התאומה שלו אז אולי זה דבר טוב" הוסוק חייך

"כלומר הוא כבר סרק אותך למעלה ולמטה כדי למצוא את הסימן, ועכשיו כשאנחנו חיים ביחד הוא הולך לגלות"
"לא אם זה תלוי בי" ג'ימין מלמל ונגע בפניו
"אם אתה אומר" הוסוק נאנח וניענע בראשו
"זאת אומרת יש בנינו חברות טובה. אני לא רוצה שזה יהרס בגלל שהוא יגלה שהנפש התאומה שלי יכה אותי"
"כל מה שאני אומר זה שהוא הולך לגלות בסוף" הוסוק נאנח בידיעה שהוא לא יגיע לשום מקום עם ג'ימין.

"ג'ימין! הוסוק!" ג'ין קרא מבחוץ
"בואו להגיד שלום להיונג האהוב שלכם" הוסוק וג'ימין פשוט גלגלו את עניהם ועשו את דרכם החוצה לג'ין ונאמג'ון
"אתה בטוח שאתה לא צריך עזרה בפריקת הדברים?" שאל הוסוק
"לא" נאמג'ון חייך
"נגרום לשניים האחרים לעשות זאת"
"בסדר תתקשר אליי אם אתה צריך עזרה" הוסוק חיבק את ג'ין
"ביי היונג אני אתגעגע אלייך" ג'ימין חיבק את ג'ין בחוזקה
"אני פשוט עובר דירה זה לא שלא נתראה לעולם" ג'ין הניח את ידו למותניו ג'ימין עשה כמותו.
"ובכן זה שאתה עובר לא אומר שאני לא אתגעגע אלייך!"
"אתה תהיה בסדר בלעדיי?" ג'ין עצר
"יהיה בסדר נכון"
"הם יהיו כי אני כבר העמסתי הכל על המשאית, בוא נלך"  הצמד עזב כשג'ימין יונגי והוסוק נופפו להם לשלום.

"רגע מתי הגעת לכאן?" הוא שאל את יונגי
"עכשיו"
"לא רצית להיפרד מנאמג'ון?"
"נפרדתי ממנו קודם"
"הו בסדר"

הם חזרו לדירה
"אני לא יודע מה איתכם פראיירים, אבל אני הולך להינות מהחדר השינה הראשי, לא צריך לחלוק יותר את חדר האמבטיה"
יונגי צחקק ופנה לעבר המטבח, ג'ימין עקב אחריו, סקרן ומשועמם.

"מה אתה עושה?" ג'ימין שאל צופה ביונגי
"חשבתי..." יונגי עצר בזמן שהוא מדשדש במקפיא
"זה זמן לגלידה" הוא חייך ושלף גלידת אוראו ותות.
"וואווו לא היית צריך! מתי הבאת את זה?" שאל ג'ימין כשאחז בגלידת התות שלו.
"הבוקר הכנסתי אותם למקפיא שלא יימסו" יונגי מסר לג'ימין כפית.

"היי ג'ימין?"
"כן?"
"אכפת לך שאשאל אותך שאלה אישית?" יונגי הניח את הגלידה שלו על השיש
"אה?" ג'ימין מלמל מבולבל
"אני מניח שזה תלוי מה השאלה"
"האם קרה לנפש התאומה שלך משהו?" שאל יונגי וג'ימין קפא
"אתה לא חייב לענות אם אתה לא רוצה" יונגי הוסיף במהירות לא רוצה לגרום לג'ימין להרגיש לא בנוח
"אממ" ג'ימין התלבט אם לענות

"כלומר קרה לו משהו? האם הוא אהה נפטר?" יונגי הרגיש צורך לשאול את השאלות האלו, אבל זה הרגיש לו גם נושא אישי מידי.
ג'ימין בלע את רוקו בחוזקה והגיע להחלטה
"כן... הוא נפטר כשהייתי בתיכון" וההחלטה הזאת הייתה לשקר ליונגי.
"אה... ג'ימין אני ממש מצטער... אתה חושב שאי פעם תקבל עוד נפש תאומה?" שאל יונגי והרגיש חרטה על זה ששאל אותו
"אני לא בטוח..." ג'ימין השתתק, אולי נפש תאומה שלא יכה אותי
"אני מניח שזה יהיה בסדר? אבל אני מתגעגע אליו כל כך אני לא יכול לראות את עצמי עם מישהו אחר" ג'ימין המשיך לשקר
"אני מבין, זה הגיוני" יונגי אמר בשקט
"איפה היה הסימן שלך?"
ג'ימין לקח רגע לחשוב
"זה היה על הזרוע שלי הם תפסו אותי באולם לשאול למה אני רץ... הוא היה גדול ממני בכמה כיתות אז הוא היה אחראי באולם שם." ג'ימין המשיך לשקר מסתכל על הגלידה הנמסה שלו וגיבש סיפור בראשו
"הוא נקלע לתאונת דרכים לאחר כמה חודשים... נהג שיכור, הוא נפטר בניתוח"

יונגי שתק הוא לא היה בטוח מה לומר, אם בכלל.
מה הוא היה אמור לומר? הוא פגש רק אדם אחד שהנפש התאומה שלו מת. הוא תהה אם לסיים את השיחה או להעביר נושא.
אבל הוא לא רצה שיראה שלא אכפת לו... כי אכפת לו מג'ימין.

"אני מצטער ג'ימין, לא הייתי צריך להעלות את זה"
"לא, זה בסדר גם אני הייתי שואל" ג'ימין עצר
"אז אהה, בא לך לראות סרט ולסיים את הגלידה המומסת שלנו?" הוא שאל לא בטוח אם יונגי היה עכשיו מדוכא מידי ומזועזע מהסיפור שלו מהסיפור השקרי שלו

"כן בטח" יונגי חייך חצי חיוך עדיין לא בטוח אם עליו היה לשאול את ג'ימין או לא
▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎
פרק 5🤗