Glowing Gold [yoonmin]-(מתורגם(בהקפאה

23

"ביי!"  ג'ימין קרן כשהוא מנופף לשלום לחבריו בתחנת הרכבת. 
"נתראה בעוד כמה ימים!" 
"בהצלחה בבוסאן!"  ג'ין אמר.  ג'ימין הרים אגודל קטן בתגובה לפני שעלה לרכבת.  כשהוא שם את המזוודה הקטנה שלו במתלה העליון ומתיישב ליד יונגי, ג'ימין לא יכול היה שלא לחייך.  יונגי הביט על הצעיר. 

"למה אתה כל כך מחייך? אני עצבני ממש!" 
"אל תדאג הם יאהבו אותך. ואני פשוט שמח שהסכמת לבוא איתי לבוסאן."  ג'ימין חייך כשהוא מניח את ראשו על כתפו של יונגי. 
"עדיין לפגוש את ההורים זה סופר מורט עצבים. מה אם הם לא אוהבים אותי?"  יונגי  שזר את אצבעו בשערו של ג'ימין. 

"אמא שלי נשמעה מאוד נרגשת לפגוש אותך. אני לא חושב שיש לך מה לדאוג."  ג'ימין הזמזם ועצם את עיניו.  יואגי הימם. 
"תגיד את זה לרגל שלי שלא מפסיקה לרעוד. אני צריך לפגוש את ההורים שלך בעוד .. שלוש שעות!"  ג'ימין הניח את ידו על הירך של יונגי ועשה עליה מעגלים באצבעו המורה. 

"אני אהיה שם איתך, ואין שום דבר שהם יכולים לעשות או לומר את זה כדי למנוע את זה" 
"אני אוהב אותך, בייבי" יונגי אמר שנטע נשיקה על מצחו של ג'ימין בעדינות תוך כדי עיסוק בקרקפתו,
"אוהב אותך גם," הפטיר ג'ימין כשעיניו החלו לצנוח.  ג'ימין רטן כשנקר על כתפו.  הוא החליף במהירות את היד ועצם את עיניו שוב.  

"מה?"  הוא רטן. 
"נרדמת ואנחנו צריכים לרדת בקרוב," אמר יונגי לצעיר יותר עכשיו, כי סוף סוף התעורר. 
"אני לא יודע איך אתה יכול לישון כאן, אני הכל חוץ מנוח" 
"אני לא יודע. תמיד היה לי קל להירדם במכונית או משהו כזה."  ג'ימין משך בכתפיו כשהרכבת נכנסת לתחנה.  יונגי קם למשוך את מזוודותיהם למטה והוא נתן לג'ימין את המזוודה שלו ברגע שירדו מהרכבת. 

"אז מה עכשיו?" 
"אנחנו לוקחים מונית והולכים לבית ההורים שלי," אמר ג'ימין בחיוך.  אז שניהם קוראים למונית לעבר הבית של ההורים של ג'ימין.  יונגי נהיה יותר ויותר עצבני ככל שהזמן חלף 

"אני ממש מקווה שהם יאהבו אותי." 
"כמובן שהם יאהבו אותך. אני אוהב אותך מאוד. אז הם גם יאהבו אותך! ואתה מתייחס אליי טוב."  ג'ימין אמר שנשען על יואנגי שוב. 
"פארק ג'ימין אל תעז להירדם שוב כי אני לא מנסה להעיר אותך בזמן שההורים שלך נועצים מבט במכונית מהדלת!"  יונגי התלונן. 
"אני לא יירדם! "ג'ימין הימם
"מממ."  יונגי נאנח בכיכובו דרך החלון.  ג'ימין גלגל את עיניו. 

"ברצינות אני לא. עכשיו, מה אנחנו נעשה כשסוף סוף תפסיק להיכנס לפאניקה מההורים שלי?"  הוא שאל.  יונגי משך בכתפיו, אולי הם ישבו ויאכלו ארוחת ערב, בזמן שיונגי מעסה את הירך של ג'ימין מתחת לשולחן.  ואז אמו של ג'ימין הייתה מראה לו אלבומי תמונות של משפחתם שגדלה.  ואז היה זוכה לראות את חדר הילדות של ג'ימין ולהבריח אותו לישון.  ואז, כמובן, היה הצד השני שלו שחשש שהוא ייבעט מהבית ושלח את סיאול בחזרה, ולעולם לא יראה את ג'ימין שוב. 

"אני חושב שאמא שלי מכינה בולגוגי, זה האהוב עלי ביותר. לאבא שלי יש כנראה הרבה סוז'ו."  העיר ג'ימין.  "היא מכינה את הבורגוגי הכי טוב." 
"מצפה לטעום את זה."  יונגי פיצח חיוך וניסה להתמקד רק בחלק החיובי של מוחו.  המכונית האטה עד עצירה. 

"זה המקום?"  שאל הנהג. 
"כֵּן!"  ג'ימין הציץ ויצא מהרכב.  יונגי מהסס יוצא אחריו.  הם לקחו את המזוודות שלהם מתא המטען והניפו לנהג לשלום.  תוך כדי דרכם במעלה הבית נפתחה הדלת וחשפה שתי דמויות שעומדות במקומה.  יונגי נשבע שלבו נשמט מבטנו. 

" ג'ימיניייייי התינוק שלי!"  גברת פארק רצה עד
בנה זורק עליו את זרעותיה 
"אתה נראה כל כך רזה! אני צריך להכניס לך אוכל טוב. הם מרעבים אותך בסיאול? אה, לא ראיתי אותך לנצח! היכנס! היכנס!" 
"אמא! תפסיקי להתנהג אליי כמו לתינוק!"  ג'ימין התלונן בזמן שיונגי עמד על המדרכה בהבעה מעט מבוהלת. 

"ואתה!"  גברת פארק הצביעה על יונגי שקפא כמו קוביית קרח ברגע שתשומת הלב הופנתה אליו. 
"ברוך הבא למשפחה!"  היא אמרה שסוחטת את האוויר מיונגי.  יונגי השתעל וניסה לנפח את ריאותיו מחדש.  "תודה, גברת פארק." 
"למה כל כך פורמלי? פשוט תקרא לי אמא. אתה כל כך רזה! היכנס! בוא! אני צריך להאכיל אותכם, בנים."  היא חייכה ודילגה חזרה פנימה כשהזוג הצעיר עקב מאחור. 

"רואה? אין מה לדאוג."  ג'ימין חייך וטפח על כתפו של יונגי. 
"אני לא יכול לחכות עד שהדודים ובני דודים שלך יראו אתכם! אתם נראים כל כך מקסימים ביחד!"  גברת פארק שיחה.  עכשיו הגיע תורו של ג'ימין להקפיא.  "מה?"  "אתה יודע, כל בני הדודים שלך ודודים. סיפרתי להם על איך שמצאת את הנפש התאומה שלך אז הם באים לראות אותכם!"  גברת פארק הסבירה כאילו זה כלום. 

"חשבתי שאני בא לראות רק אותך ואת אבא..."  ג'ימין החווה.
"לא תכננתי לראות את כל המשפחה המורחבת שלי בסוף השבוע הזה" Noteveryone
"לא כולם באים" גברת פארק תיקנה
"כמעט כולם"

"מתי?"  שאל ג'ימין מתקרב ליונגי. 
"חלקם מגיעים אחרי ארוחת הערב, חלקם מגיעים מחר."  אמרה גברת פארק כלאחר יד.  ג'ימין ויונגי חלקו מבט של בהלה קלה. 
"בכל מקרה, שב, אני צריך להשמין אותך לפני שהם באים!"  גברת פארק חייכה והוציאה אוכל מהמקרר.  מר פארק טפח על כתפו של ג'ימין. 

"אני מצטער הייתי צריך להזהיר אותך מראש."  לאחר מכן הוא פנה ליונגי.  "אני מצטער גם בשבילך. זה בטח הרבה. אבל ברוך הבא למשפחה. שמח לקבל אותך."
▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎
פרק 23🤗