Glowing Gold [yoonmin]-(מתורגם(בהקפאה

12

"יש משהו הוסוק?" שאל ג'ימין
"לא, זה מטומטם!" הוסוק אמר
יונגי ישב ליד ג'ימין על הספה
"האם אני היחיד שעדיין מאמין בנפש תאומה בדירה הזאת?" שאל יונגי
"זה בא והולך" ג'ימין משך בכתפיו
"אני מאמין! אבל כל התהליך של נסיון להבין מי מהאנשים האלה הוא הנפש התאומה שלי טיפשי ביותר!"
הוסוק נאנח והחליט לכבות את הפלאפון שלו
"למישהו אחר יש חדשות טובות?"

"התכוונתי ללכת היום לסטודיו בלט היום אבל עכשיו אני מרגיש עצלן מכדי לעשות את זה" ג'ימין משך בכתפיו
"מה? היית צריך ללכת!" יונגי שילב את זרועותיו
ג'ימין משך בכתפיו והכניס את ידיו לכיס הקפוצון שלו
"זה לא עניין כזה גדול, תמיד אוכל ללכת מחר"
"בוא, אתה צריך ללכת! אתה אף פעם לא יודע, אולי אתה לא תצליח לעשות את זה מחר" יונגי טען

"כן? כמו מה?" שאל ג'ימין
"עבודות כיתה, אתה יכול לשכוח, מישהו יכול לחטוף אותך, לרצוח אותך, עלולה להיות מגיפה עולמית שתדרוש ממך לא לעזוב את הדירה במשך חודשים ארוכים"
"אהה... זה לא נשמע הגיוני"
"בחייך!" יונגי קטע את ג'ימין ומשך בשרוול הפוטר שלו
"בוא נלך"

אז הם הלכו לפי בקשתו של יונגי. ג'ימין בקפוצון, לבוש לרקודים נהדר, בברור.
התירוץ של יונגי לבוא איתו היה כדי לראות אותו רוקד.
אבל הם יכלו לעשות זאת בדירתם
אולי... רק אולי יונגי מתעניין בחלומות של ג'ימין? לא...

"בסדר אנחנו כאן, בוא נלך" יונגי אמר כשיצא מהרכב
ג'ימין ציחקק והלך בעקבות יונגי אל הסטודיו.
"האם אני יכול לעזור לכם?" שאל גבר כשהם נכנסו לסטודיו
"אמממ... לא אני רק מסתכל" אמר ג'ימין בביישנות
"רקדתי בלט בילדותי, ואני חושב להתחיל לרקוד שוב"
"במקרה הזה על תהסס להסתכל, אני תאמין דרך אגב, אני מלמד כאן" תאמין חייך לג'ימין
"אה, אני ג'ימין" הוא אמר כשהוא הושיט את ידו לתאמין הם לחצו ידיים "גם חבר שלי הוסוק מלמד ריקוד"
"אה? זה הוא?" שאל תאמין והצביע על יונגי
"אמממ זה יונגי הוא החבר השני שלי, התכוונתי לבוא מחר אבל הוא התעקש שאבוא היום" ג'ימין צחקק
החיוך של תאמין הלך וגדל

"טוב אז אני צריך להודות לו שהביא אותך לכאן? הוא גם רוקד?"
"אני לא חושב, אבל הוא מנגן ממש טוב בפסנתר"
"תודה" יונגי אמר, הוא הקשיב לשיחתם, ג'ימין צחקק במבוכה ופנה חזרה לתאמין
"אני רוקד מחול עכשווי"
"יש לנו כאן שיעור מחול עכשווי" אמר תאמין והתחיל ללכת.
"יש עוד סטודיו מאחור, תראה לי איך אתה רוקד"
"הו... לא לא אני לא יכול" ג'ימין אמר והביט למטה אל הריצפה
"למה לא?" שאל תאמין
"אני לובש מכנסי ג'ינס. ומאז התיכון... לא רקדתי, אני יביך את עצמי" ג'ימין גירד את עורפו

האמת הייתה שהוא לא רצה לרקוד מול יונגי, לא היה אכפת לו לרקוד מול תאמין, כי כמורה לריקוד הוא בטח ראה יוצר גרוע, אבל הוא לא רצה שיונגי יראה בריקודים שלו משהוא פחות ממושלם. במיוחד לאחר שהוא ניגן עבורו בפסנתר. אבל אם היה מבקש ללכת לבד עם תאמין יונגי ייפגע, וזה הדבר האחרון שהוא היה רוצה.

"אה... אתה תיהיה בסדר, ראיתי הרבה יותר גרוע" תאמין אמר וסימן לג'ימין ללכת בעיקבותיו.
"ואם אתה כל כך מודאג ממה שאתה לובש יש לנו כמה מדים פנויים בארון שאתה יכול להחליף אליהם"
יונגי התקרב לשניהם
"אתה צריך ללכת לנסות את זה, איך תדע אם אתה רוצה לרקוד שוב אם לא תנסה זאת?"
"בדיוק!" אמר תאמין כשנתן כיף ליונגי מעל כתפו של ג'ימין

"בנוסף אני רוצה לראות אותך רוקד" אמר יונגי והנמיך את קולו, תאמין כנראה עדיין יכל לשמוע את זה אבל זה היה מיועד לג'ימין
לחייו של ג'ימין נהיו אדומות, זאת הייתה הבעיה! אם יונגי יצפה בו מפשל הוא לא רצה זאת! אבל שניהם הסתכלו עליו עם הרבה תקווה בעיניהם ג'ימין נאנח וביקש מתאמין להביא אותו למקום שבו הוא יוכל להחליך בגדים.

"אתה בסדר שם? אתה לא צריך עזרה בלהחליף בגדים נכון?" תאמין התלוצץ מהצד השני של הדלת
"לא!" ג'ימין אמר ויצא במהירות
"זה נראה נהדר! עכשיו יאללה בוא נלך!" תאמין אמר כשהחל כמעט לדלג לסטודיו, ג'ימין הלך אחריו וינגי ממש מאחוריו

"גרביונים גורמים לתחת שלך להיראות נהדר" אמר יונגי בבוטות
"יונגי?!" ג'ימין הסתכל אחורה להביט ביונגי
"מה יש לך מהתחת שלי?"
"יש לך תחת נחמד"
"לא משנה" ג'ימין התחיל ללכת יותר מהר

"הוא קצת קטן, אבל זה יספיק" אמר תאמין פותח את הדלת ומדליק את האורות.
ג'ימין הניח את בגדיו על הריצפה ליד המקום בו יונגי החליט להתיישב
"אני יכול להתחיל עם מתיחות?" שאל ג'ימין כדי להרוויח זמן

"בטח!" תאמין קרא
▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎▪︎
פרק 12