לילה מקולל(taekook)

פרק 3

רצתי לחדרי והסתגרתי בתוך עצמי,בוכה בלי הפסקה.
כן שמחתי שהוא הלך ממני ושניצלתי אבל ידעתי שהוא עוד יחזור בשבילי והפעם...
טוב הפעם ידעתי שלא אצליח לברוח ממנו.

**************
פרק 3 כי גם ככה אין לי עוד משהו לעשות ואני גם במתח למרות שזה סיפור שלי בכלל(צחוק)
טוב יאללה לפרק!!!

***************
נ.מ טאהיונג

המשכתי לבכות עד ששמעתי את הפעמון של הדלת מצלצל ואת קולו של ג'ימין שאומר לי לפתוח לו.
"היי ג'ימין" אמרתי עם חיוך,מנסה להסתיר עד כמה אני מפוחד ואת זה שבכיתי עד עכשיו ושלא ישנתי פאקינג דקה אחת!
אבל לג'ימין אי אפשר לשקר...טוב לפחות ניסיתי
"טאה מה קרה??? למה בכית? הכל בסדר??" ופה כבר לא יכולתי יותר והתפרקתי עליו,בוכה כלכך חזק שנראה לי שאפילו באמריקה שמעו אותי.
"ששששש~ די הכל בסדר תספר לי מה קרה" וספרתי, סיפרתי את הכל, מהדפיקות ב12:00 בלילה אתמול ועד המרדף שהלך בביתי, מספר איך רעדתי בפחד כשחשבתי שאני הולך לאבד את הבתולין שלי לאדם שאני לא מכיר ושלא נדבר על זה שהוא נעלם כשהשמש עלתה כאילו מעולם לא היה שם וכמובן איך אפשר שלא לספר את המילים שאמר שניה לפני שנעלם 'אנחנו ניפגש שוב כשירד הלילה פרצוף יפה ואז אני אסגור איתך חשבון'
ג'ימין הביט בי במבט מפוחד ושאל שאלה שגרמה לי לרעוד "הוא לבש שחור? ראית את העיניים שלו?"
"ג'ימין מאיפה אתה יודע?" שאלתי מבולבל ולחוץ
"טאה אם זה מי שאני חושב שזה אין לך מושג במה הסתבכת" הוא מילמל
"מה זה אומר ג'ימין !?!?"       "בוא נלך לאונברסיטה אני צריך לדבר עם הובי" הוא אמר וגרר אותי מהבית.

************

"הוביייייייי" ג'ימין צעק ורץ אליו וגרר אותי אחריו
"היי ג'ימיני והיי טאה! מה לעזזל קרה לך!?!"
"הוא בא אליו הובי..." לא הבנתי מילה ממה שהם אומרים אבל הייתה לי תחושה שזה לא טוב.
העיניים של הובי התרחבו והוא הביט בי במבט מפוחד, תפס ביד שלי ושל ג'ימין ורץ לכיון הפארק שהיינו משחקים בו כשהיינו ילדים.
"אוקי סטופפפפפפ" צעקתי ושניהם עצרו והביטו בי.
"אתם יכולים לומר לי בבקשה מי בא אליי ולמה אתם כאלה מפוחדים????" שאלתי והם הינהנו ולקחו אותי לנדנדה הגדולה, התיישבנו והם התילו לדבר.
"הוא בא אליך טאה זה לא סימן טוב" אמר לי ג'ימין והסתכל עליי
"אוף אני לא מאמין!! אמרתי לך לבוא איתנו אתמול! אבל לאאאא לך לא היה כוח ועכשיו תראה לאן הכנסת את עצמך!!" הובי צעק עליי.
"היי רגע על מה אתם מדברים ואם אפשר לאט בבקשה" ביקשתי.
"אנחנו מדברים על האגדה טאה" 'וואוו רגע! כל הפחד הזה בגלל אגדה שלא קיימת' שאלתי את עצמי.
"אל תגידו לי אתם באמת מאמינים בזה..." צחקתי עליהם אבל כשראיתי כמה הם רציניים הפסקתי לצחוק והבטתי בהם במבט שואל "אתם ב-אמת מאמינים בזה?"
"טאה אחרי מה שסיפרת לי קצת קשה שלא להאמין" ג'ימין אמר ואוקי עכשיו אני מפחד
"מה אני עושההה הוא הבטיח שיחזור בשבילי!?"התחלתי להלחץ    "אני לא רוצה להישאר לבד היום ג'ימיני אולי תישן אצלי? בבקשה אני ממש מפחד"אמרתי והוא הינהן
"אוקי טאה אל תדאג אני אשמור עליך" הוא אמר וחייך
"טוב ירד לי החשק ללמוד אז בואו נלך לאכול גלידה" הובי אמר וממש עשה לי חשק
"אוקי" אמרנו אני וג'ימיני ביחד וצחקנו.