לילה מקולל(taekook)

ספיישל- one shoot part 1

 אחים חורגים? : name of the chapter

** הפרקים האלה לא קשורים לסיפור... זאת טעימה מאחד הספרים שאני חושבת להוציא אחרי שנסיים את הספר... לפי התגובות אליו אני אדע אם לעשות אותו או ספר אחר עם סיפור שונה!

***שני הפרקים האלה הם לא הפרקים הראשונים מהספר אלה רק חלקים ממנו מקווה שתאהבו

פרק מוקדש לנסיכה יפה(היא יודעת מי היא) מקווה שתאהבי את הפרק💖

נ.מ טאהיונג

בוקר...
כמה שאני שונא את הבוקר!
יודעים למה?
כי בוקר אומר בית ספר...ובית ספר אומר שאני אצטרך לראות אותו!

אני מתלבט אם לומר לאמא שלי שאני חולה כדי לא ללכת אבל אני לא יכול להפסיד יום שלם! 
למי מכם שלא הבין אני אומר את זה... אני מה שכולם מכנים חנון...
ולא, לא אכפת לי מה אתם חושבים עליי כי אני אוהב את עצמי כמו שאני!
עכשיו אם תתנו לי 5 דקות להתארגן אני מבטיח לחזור!
.

.

.

*5 דקות מאוחר יותר*

"אמא אני יוצא עכשיו"
אמרתי אבל היא עצרה אותי
"טאהבייבי אני צריכה לומר לך משהו רגע לפני שאתה הולך"
"מה את יודעת שאני שונא לאחר נכון"
"כןכן אבל רק אל תשכח שאנחנו הולכים לארוחה בבית של מר.ג'ון היום כדי שיפגוש אותך"
"כן אני זוכר אני אחזור מהר ביי אמא"
נתתי לה לנשיקה על הלחי ויצאתי לבית ספר...
.

.

ישבתי במקום שלי וחיכיתי שהמורה יכנס בזמן שקראתי ספר עד ששמעתי את הקול שאני שונא יותר מהכל ליד האוזן הימנית שלי מאחוריי 
"שלום לך חנון"
כמה שאני רוצה להרביץ לו עכשיו!
"מה אתה רוצה!? לא יכולת לחכות עוד קצת לפני שבאת להרוס לי את היום?"
שאלתי מעוצבן
"אתה ממש חצוף היום... מה אתה אומר שנסגור את הפה הקטן הזה שלך אהה?"
"לא מעוניין עכשיו עזוב אותי אתה מפריע לי לקרוא"
נראה שהוא נהנה מהתגובה שלי כי הוא חטף לי את הספר מהידיים והתרחק
"מה אתה חושב שאתה עושה?!? תחזיר!"
צעקתי עליו ותלמידים שהיו בכיתה הסתכלו עלינו כאילו אנחנו הדבר הכי מעניין שיש לראות
"אני רוצה להסתכל רגע בספר שלך, למה? זה מפריע לך?"
הוא מתגרה בי בכוונה אני יודע את זה אבל אין מצב שאני נותן לו את העונג של לעצבן אותי על הבוקר
"קח אותו ממילא כבר קראתי אותו" אמרתי ויצאתי מהכיתה כי מסתבר שהמורה לא הגיעה
לא היה אף תלמיד במסדרון כי כולם כנראה לומדים עכשיו... החזרתי את הספרים שלי ללוקר ובדיוק לפני שסגרתי אותו הוא נטרק לי בפנים ואני כבר יודע על ידי מי
"תגיד לא הספיק לך בכיתה?" 
אמרתי משועמם ובאתי ללכת משם עד שיד אחזה בי ונדחפתי על הלוקרים עם פרצוף לא מרוצה מולי
"מה אתה חושב שאתה עושה!?!?" צעקתי וניסיתי להרביץ לו וללכת אבל במקום זה הוא תפס בשתי הידיים שלי עם ידו והדביק לי אותם מעל הראש
"חשבתי שהייתי ברור מקודם... כנראה שלא אז תקשיב עכשיו טוב חנון קטן, אם תמשיך לדבר ככה אני אעשה משהו שתצטער עליו" הוא אמר בטון מזהיר אבל אני? לא הקשבתי כי מי הוא חושב שהוא שיגיד לי מה לעשות!?!
הוא אולי פלייבוי שחושב שהוא שולט בבית ספר רק כי כולם מפחדים ממנו אבל אני ממש לא! אני בחיים לא אקשיב למישהו כמוהו הוא מגעיל אותי
"אה כן? ומה גורם לך לחשוב שאני מפחד ממך?" צחקתי לו בפנים מה שגרם לו להתעצבן אפילו יותר
"אז אתה לא מפחד אה? אני אגרום לך לפחד! אני אגרום לך לברוח כל פעם שאתה רואה אותי ולהצטמרר הכל פעם שאתה שומע את השם שלי!"
"ואיך אתה הולך לעשות את זה? אני בחיים לא אפחד ממישהו כמוך אז תכניס את זה כבר לראש הקטן שלך!"
צעקתי עליו חזרה וזה כבר גרם לו לאבד את זה, הוא תפס בי וגרר אותי איתו לכיוון השירותים בזמן שאני רק נסה להשתחרר ולהרביץ לו
"עזוב כבר אידיוט!" לא עזר הוא רק המשיך לגרור אותי עד שהגענו לשירותים... הוא העיף אותי לבפנים ונעל את הדלת מבפנים, גורם לי לחשוב מה לעזזל הוא חושב שהוא עושה
"זוז ופתח את הדלת! אני כבר לא משחק איתך יותר" אמרתי וניסיתי להעיף אותו ולפתוח את הדלת אבל הוא החזיק אותי על הקיר ונצמד אליי קרוב
"מ-מה אתה עושה!?? ז-זוז!" צעקתי אבל הוא רק נצמד אליי יותר ולאט לאט הרגשתי את זה, את החלק התחתון שלו שמתחכך בי וגורם לי חוסר נוחות מוחלט
"זאת אזהרה אחרונה! זוז!" צעקתי שוב אבל הוא רק הסתכל עליי עם עיניים אפלות והתחיל לרדת לכיוון הפנים שלי ואני רק נכנס עמוק יותר לקיר כדי להתרחק ממנו
הוא הוריד את ראשו ונשען על הכתף שלי והתנשם באוזן שלי נשימות כבדות
"אם לא תפסיק לזוז תתחרט על זה" הוא אמר והפעם הקשבתי והפסקתי
שלא תבינו אותי לא  נכון כן? אם הייתי יכול הייתי מעיף אותו ממני באותו הרגע אבל כשהוא במצב כזה עדיף להקשיב לו לפני שהוא לוקח את הדבר הכי יקר שיש לי... הדבר שהוא לקח כבר כמעט מכל אחד כן בבית ספר ואז זרק כאילו היו צעצוע ישן שכבר לא מעניין, את הבתולין שלי
"עזוב אותי" אמרתי שוב על הוא לא עזב, הוא הידק את האחיזה שלו ולא יכולתי להחזיק את אנקת הכאב שהשתחררה ממני בלי שליטה
יכולתי להרגיש את החיוך שלו על העור שלי ואז הוא לחץ שוב את הדבר שלו עליי חזק יותר ושוב אותה אנקה יצאה ממני...מה קורה!?!!
הוא הסתכל עליי עם החיוך הזה ואמר לי באוזן רק משפט אחד
"נתראה בערב פרינסס תתלבשי יפה כן?"
נתן לי נשיקה רטובה בצוואר ופנה ללכת
"חכה למה אתה מתכוון!?!"
"תעצור!!!"
אבל הוא לא הקשיב ויצא עם חיוך מרוצה על פניו...משאיר אותי מבולבל ומשום מה מפוחד קצת
שאר היום עבר חלק ולא ראיתי אותו יותר חוץ מהשיעורים שהיו לנו יחד וגם אז...הוא לא התקרב אליי או פנה אליי אפילו פעם אחת...הכל טוב איתו!?

חזרתי הביתה והלכתי לישון בגלל שאמא שלי לא הייתה בבית עדיין והיה עוד הרבה זמן עד המפגש אצל מר.ג'ון.... השם נשמע מוכר ואני לא יודע מאיפה...

.

.

.

אני ואמא היינו הכניסה לבית של מר.ג'ון...טוב אם אפשר לקרוא לדבר הזה בית, זאת אחוזה!!!
תקתקנו בדלת והוא פתח אותה עם חיוך
"היי יפייפיה" הוא אמר ונישק אותה ואני עמדתי מאחור כי קצת התביישתי לפגוש אותו...
"היי מותק תכיר זה הבן שלי טאהיונג" היא אמר וזזה הצידה כדי לחשוף אותי מאחוריה מחייך חיוך ביישן
"היי מר.ג'ון" אמרתי וחיכיתי שילחץ לי את היד או יציג גם את עצמו אבל הוא תפס בידי ומשך אותי לחיבוק
"אין צורך ברשמיות בן אתה יכול לקרוא לי דוד או אפא" (אבא בקוריאנית זה פשוט נשמע יותר טוב מאבא)
"שום בעיה אפא" אמרתי עם חיוך והוא אמר לנו להיכנס
"מותק קחי אותו לשולחן אני אלך לקרוא לבן שלי"  הוא אמר ונעלם איפשהו אחרי המדרגות
"או שחכתי לומר לך שיש גם לו בן...והוא אפילו בגילך" היא אמרה לי עם חיוך...כנראה חשבה שסוףסוף יהיה לי מישהו שארגיש איתו פתוח
"זה נהדר אמא"
ישבנו בשולחן וחיכינו למר ג'ון שנכנס כמה שניות אחרינו והתיישב אבל מי שנכנס אחריו גרם לי להיכנס לשוק
.

.

.

.

"אתה!?!?!"

.

.

.

הוא הסתכל עליי עם אותו חיוך ממזרי לפני שאמר
"כן אני"

*-*-*-*-*-*-*-*

כתבו לי מה דעתכם... אם אהבתם את זה אני אכתוב גם את החלק השני וזה יהיה הספר שאני אכתוב אחרי שאסיים את לילה מקולל... אם לא החלק שאפרסם מחר יהיה שונה ותוכלו לבחור
לילה טוב לכם💖