לילה מקולל(taekook)

פרק 4

"הפרס הוא אתה פרינסס,וגם החבר הקטן שלך" הוא צחק צחוק מפחיד ואחרי שניה הוא פשוט הופיע מולי ותפס בידי,צרחתי.
"תפסתי אותך" הוא העביר את ידיו מול פניי והדבר האחרון שראיתי היה אותו מחייך ואז פשוט...
שחור.


************
עוד פרק כי אני ממש אוהבת את הסיפור הזה, יכול להיות שמחר לא יצא פרק כי אני מחליפה מחשב והמחשב החדש יגיע רק שבוע הבא, אבל אולי אני אוציא את הפרק מהטלפון...
לגבי הסיפור השני אני חושבת אולי למחוק אותו אז תגיבו לי מה אתם חושבים ועכשיו בואו לפרק!

-*-*-*-*-*-*-*-*-*-
נ.מ טאהיונג:


התעוררתי במקום חשוך ולא מוכר, אני אפילו לא זוכר מה קרה אבל אני לא יודע איפה אני וזה מלחיץ אותי.
קמתי מהמיטה ששכבתי עליה 'למה לעזזל אני על מיטה במקום שאני לא מכיר!?!' אבל אין לי זמן לחשוב על זה, אני חייב לצאת מאיפה שאני לא נימצא עכשיו.
התחלתי להסתובב בחדר שאני נמצא בו בחיפוש אחרי הדלת כדי לצאת אבל לא ראיתי אחת כזאת.
שמעתי משהו נופל מאחוריי ואז ראיתי את הדבר האחרון שרציתי לראות, או אולי את הבן אדם האחרון אם הוא בן אדם בכלל.
הוא ישב על כיסא בפינה של החדר ועיניו נעוצות בי ועוקבות אחרי כל צעד שלי,מחכה לראות מה אעשה עכשיו.
"א-יך הגעתי לפה ומה זה המקום הזה?" שאלתי אותו והוא בתגובה החליט לקום ולהתקרב אלייעם חיוך בצעדים איטיים.
"מ-מה אתה עושה~ת-תתרחק! אל תתקרב אליי!" הלכתי אחורה בעודו צוחק וממשיך להתקדם, צעד שלו קדימה ועוד צעד שלי אחורה... עד שהדבר שאני הכי אוהב קורה לי, כן אתם מנחשים נכון... עוד פעם נתקעתי בקיר 'יופי טאהיונג, יש לך כלכך הרבה מזל שזה מדהים' אמרתי לעצמי בסרקזם מוחלט.
לפעמים אני מקלל את עצמי שאני שוקע במחשבות כי אפילו לא שמתי לב שאני עמוק בקיר והוא עם ידיו בשני צידיי ראשי,מונע ממני מלברוח. טוב זה לא כאילו יש לי לאן...אני אפילו לא יודע איפה הדלת.
"איפה אני?" שאלתי אותו, מקווה שהפעם אני באמת אשמע תשובה.
"אתה בבית פרינסס" הוא אמר והחזקתי את עצמי לא להתפוצץ מצחוק ממה שהוא אמר.
"בבית!? לאלאלא זה לא הבית שלי ואני יוצא מכאן" העפתי את ידיו ממני ולפתע ראיתי את הדלת.
התחלתי לרוץ אליה, אבל לחוטף שלי היו תוכניות אחרות.
בלי שהבנתי מה קורה לא יכולתי לזוז,אפילו לא למצמץ.
הוא התקרב אליי שוב והתחיל להסתובב סביבי בעודו בוחן אותי שוב ורק אז נפל לי האסימון שאני בלי חולצה!
"סוטההה איפה החולצה שלי!?!" צעקתי עליו אבל הוא רק צחק
"אוו אני אוהב אותך ככה פרינסס,כועס יושב עליך סקסי" הוא גיחך ואני האדמתי מכעס  "וחוץ מיזה, אני מעדיף אותך בלעדיה,זה חוסך לי עבודה" הוא אמר ולא הבנתי למה התכוון על שהרגשתי את ידו מתחילה לטייל על גבי, עולה ויורדת.

אזהרה-קטע מיני 16+!

הרגשתי את נשימותיו על עורפי ואז שפתיים שמנשקות אותי.
לא הגבתי,חלקית כי לא יכולתי וחלקית כי ממש לא רציתי!
"אמממ~מממ" ניסיתי לזוז ולהתנגד אבל כרגיל זה היה חסר טעם.
לפתע גופי נזרק בחזרה על המיטה.
לפני שיכולתי להבין מה קורה מצאתי את עצמי שוכב על המיטה שלו עם ידי קשורות לשני צידיי המיטה?
"מה לעזזל אתה חושב שאתה עושה תשחרר אותי עכשיוווו" צעקתי וניסיתי לבעוט בו... מחשבה גרוע כי רק עזרתי לו לתפוס אותם ולקשור גם אותם למיטה..
"אני מונע ממך מלנסות לעצור אותי שוב" הוא אמר וסיים לאזוק אותי וכמובן שלא אזק אותי בלי להפטר מכל בגדי,כבר הזכרתי שאני בתול?
"לאלאלאלא בבקשה לאאאא" צרחתי בבכי אך הוא השתיק אותי עם שפתיו, מתחיל להוזיז אותן על השפתיים שלי, מלקק אותן ומוצץ אותן בחוזקה בעוד אני נאנח מכאב והוא מנצל את זה ומחדיר את לשונו עמוק לתוך פי,לוקח כל טיפת אויר ממני בעוד ידיו ממששות את כל גופי החשוף, מפטמותי ועד למפשעתי.
"ממממ~די מספיק תע-זוב אותי" אבל הוא רק ציחקק ושם את ידו על אברי "אאההההההההההה~" יצאה ממני צרחה "דיי בבקשה מספיק תעזוב אותי!" בכיתי אבל זה לא הפריע לו והוא התחיל לעלות ולהוריד את ידו על אברי, משפשף בחוזקה.
אני לא יודע למה, אבל זה מרגיש טוב ו...נעים?
" ~אההה~" מה לעזזל!? למה זה מרגיש טוב?
"כן בדיוק ככה,תיכנע לי ותהיה שלי לנצח כמו שתמיד רציתי שתהיה" הוא אמר והתחיל לנשק אותי בצווארי,מוצא נקודה אחת ומוצץ אותה בחוזקה... טוב זה ישאיר סימן.
הוא המשיך לרדת למטה ונעצר על הפיטמה השמאלית שלי, מנשק ונושך אותה בזמן שצובט את השניה
"אה~מממ~אהמממ~" 'לא תתאפס על עצמך טאהיונג! אפילו שזה מרגיש נעים אתה לא יכול!' אמרתי לעצמי והתאפסתי וכל הקולות פסקו.
"אוו אז אני מבין שאתה עדיין לא מוותר אה," הוא אמר והסתכל עליי וזאת הפעם הראשונה שאני רואה את עיניו, שחורות כמו הלילה. מביטות בי ברעב ותאווה.
"אז כנראה שאני צריך להכריח אותך לוותר" הוא אמר והרגשתי משהו חם מסביב לאברי 
"עאעעהה" צרחתי כשהבנתי שהוא בעצם לקח את כל אברי לתוך פיו ומצץ בחוזקה
"אהה ל-א בב-קשהעעעע" לא הצלחתי לדבר.
"כןכן תן לי לשמוע עוד,הקול שלך יפה כלכך" הוא אמר והוריד את חולצתו ומכנסיו והחזיר את פיו לאברי.
הרגשתי משהו מלטף את הכניסה שלי וצרחה נפלטה ממני כשהרגשתי משהו חודר אליי בחוזקה,
הבטתי אליו וראיתי את כל אברו בתוכי, פאק זה מפלצת!!!
"עעע מספיק זה כואב בבקשההה" בכיתי אבל הוא לא הפסיק,הוא נדחק אליי בחוזקה ובמהירות שרק הלכה וגברה.
"פאק אתה מרגיש כלכך טוב כמו שתמיד דמיינתי,אני לעולם לא אתן לך ללכת" הוא אמר והרגשתי איך אני מתחיל להיות עייף ועיניי מתחילות להעצם.
הוא נתרק עוד כמה פעמים בתוכי לפני שהרגשתי משהו נוזלי מתפרץ ממנו והבנתי שהוא גמר,הוא יצא ממני ושיחרר אותי מהאזיקים.
אפילו לא היה לי כוח לעצור אותו כשהושיט את ידו ללטף את פניי המזיעות פשוט עצמתי את עיניי.
"לילה טוב פרצוף יפה,אני מחכה לפעם הבאה"הוא אמר,נשק לשפתי ויצא.
'למה דברים כאלה תמיד קורים לי??
לאן הכנסתי את עצמי?!?
אמא אני מתגעגע אלייך'
ועם המחשבות האלה...

השינה לקחה אותי רחוק.

-*-*-*-*-*-*-*-*

פרק 4!!!
אני ממש אוהבת את הסיפור הזה!
סליחה שיצא לי פרק קצר!
אני אפצה אותכם מבטיחה!!!
אם הסיפור מבלבל מישהו הכל בסדר זה יסתדר עוד כמה פרקים!
יש למישהו רעיון על מה הבן אדם הזה דיבר כשאמר שהוא משתוקק אל טאהיונג כלכך הרבה זמן?הם ניפגשו רק לפני יומיים... או שלא

אשמח שתצביעו ותגיבו לי מה אתם חושבים
בינתיים ביוש😋😋