Born from pain -drarry

Episode 12 -The letter

{דראקו}

במשך שבוע אני והארי הסתובבנו יחד ,בנחישות למצוא את הזהות שלי .

אני יודע שזה נשמע מוזר,אבל באמת לא ידעתי מי אני.

כמובן שידעתי מה השם שלי ,הצבע האהוב עליי,המקצוע האהוב עליי...אבל לא יותר מזה .

מי הוא דראקו מאלפוי ?מה הוא אוהב ?

אני והארי עסקנו בשאלה הזאת ללא הרף. הארי הציע לנסות למצוא את התחביבים שלי בתור התחלה .

עד עכשיו, לא היו לי שום תחביבים שלא היו קשורים ללימודים, הייתי עסוק מדי בלהוציא ציונים מושלמים. (אתה ילד מסכן דראקי - ה. כ)

נכשלתי בגילוי עתידות (למרות שאין לי מושג למה הארי חשב שזה תחביב ),בכדורגל (הארי הסביר לי שזה משחק מוגלגי (ואני חשבתי שזה מטופש להחריד ) ובכתיבה .

אבל בציור סוף סוף מצאתי את עצמי.

פעם הייתי מצייר בתור הסחת דעת ,סתם משרבט דבר מה על הקלף .

אני והארי ישבנו בחדר הראי- התחלנו לקרוא לו כך בתור קיצור ,החדר הזה הפך למקום הפרטי שלנו.

ושם ציירתי אותו. מסתכל עליו יותר מהנדרש בין ההפוגות שלקחתי בכדי להעתיק את דמותו, אהבתי לראות את עיני האזמרגד שלו נוצצות מבעד למשקפיו, מסתכלות בשלי. אהבתי לראות אותו מחייך, אהבתי כל דבר קטן שהיה בו.

אהבתי אותו .

אבל היה אסור לי לנקוט בשום אמצעי, עדיין חששתי מנחת ידו של אבי .

כשסיימתי את טשטוש הפחם האחרון הגשתי לו את הבלוק,מצפה לתשובתו.

״דראקו...זה -״

״מזוויע״

״לא ,זה מדהים.איך עשית את זה ?״

״פשוט ציירתי אותך בדרך שאני רואה אותך. ״

״איך ?״ שאל בסקרנות ,פניו קרובות לשלי .

״מלאך ״ עניתי ,מרכין את ראשי .

׳תועבה ׳

׳נגד הטבע ׳ שמעתי בראשי ,מיהרתי להסיט את ראשי ,לא רציתי לאכזב את אבי .

״דראקו...״ לחש הארי .

״לא. אני מצטער ,הארי. ״

״אל. אני אחכה לך עד שתבין שאבא שלך הוא חתיכת זבל. ״

אז תצטרך לחכות עוד הרבה.

״אל תאמר את זה עליו ״

״בחייך,אתה יודע שזאת האמת .אני יודע שאתה מרגיש כמוני ,דראקו. ״ (אהאהאה מאלקקק -ה.כ)

״נכון ״

״אז למה אתה..״

״הוא לא אשם ,זאת הדרך שחינכו אותו ״ הגנתי על אבי .

הארי שתק,עדיין בוהה בציור.

״זה לא שאני לא רוצה לצאת מהארון .אני רוצה .אתה יותר מכולם אמור להבין...״

______

כעבור שלושה ימים ישבתי בחדרי ,מנסה להכין את שיעורי הבית שלי ,הפעם ללא הארי .

לאחר השורה ה60 על אבני ירח ,התייאשתי ולקחתי פיסת קלף חדשה .

אולי זה יקל עליי, חשבתי. והתחלתי לכתוב .

רוח נקמה אחזה בי. כתבתי לאבי ,על ההתעללות ועל הנזק שגרם לי, על העבודה שלו כאוכל מוות
על וולדמורט, כעת לא פחדתי להגיד את שמו, - הארי הצליח להשפיע עליי בנוגע לכך - על היחס המחפיר שלו לאמי, שדאגה להקל על הכאב לאחר ההתעללות בי, כתבתי במשך שעות. קלף אחר קלף ,בקדחתנות. ההרגשה הייתה משחררת ומרגיעה כאחד.

לבסוף, כשסיימתי,הכנסתי את הכל למעטפה וכתבתי את הכתובת .

לא העזתי לשלוח את המכתב ,ברור שלא. אבל קיוויתי שיום יבוא ויהיה לי האומץ לשלוח אותו .

נזכרתי שקבעתי להיפגש עם הארי ,והנחתי את המכתב על השידה .

כשחזרתי ,הוא נעלם .

***

שמתי לכם אדיט של דראקו שראיתי ביוטיוב ,אם אני אבכה אז גם אתם תבכו איתי .

העניינים מתחילים להסתבך 😈

איך עבר לכם השבוע עד עכשיו ?
אל תשכחו להצביע ולהגיב 🙃

ויום מנצנץ לכם 🌈🌈🌈✨✨✨