Born from pain -drarry

-epiloge-

כן, שוב התמונה הזאת, והפעם באמת.

{דראקו}

לאחר שנה, ה19 ביולי .

כן, אני יודע מה אתם חושבים על התאריך.

למה לא ביום הולדת שלי, או של הארי. נכון?
זהו, שניסינו למצוא תאריך באמצע.
אני והארי מתחתנים היום, מי היה מאמין?

הארי נכנס לחדר ההלבשה "היי דריי״
"חשבתי שזה עושה מזל רע לראות את החתן לפני החתונה ."
הוא צוחק "מדובר על הכלה, אתה לא הכלה." הוא מתחיל לנשק את צווארי.
אני צריך לעצור אותו, אחרת אנחנו נגיע למצב שאנחנו נגיע בבגדים מקומטים ושיער פרוע לחתונה שלנו, שאגב, כוללת כמעט חצי מעולם הקוסמים. וזה יכול להיות מאוד....לא נעים, בלשון המעטה.
להפתעתי, הארי נעצר. "טוב, אנחנו לא רוצים להיראות כמו חיות ביום החתונה שלנו. נכון?" הוא אומר ומסדר את עניבתי, עוזב את החדר בחיוך ממזרי.
אני ניגש למראה "הארי!" האידיוט ה-הוא... השאיר לי סימן!!! אני שומע את צחוקו מבעד לדלת.
אני מטיל לחש הסוואה על צווארי ויוצא לעבר השביל, אוחז בידה של אמי. הוסכם שיהיה רק מלווה אחד, וכיוון שהארי יתום, זה אני.
" אני כל כך שמחה בשבילך." היא אומרת בעיניים רטובות.
אני מחבק אותה "גם אני אמא"
כשאנחנו מגיעים לתחילתו של השביל, לסתי נשמטת בהפתעה.
נדמה שהארי מפזר אלפי שמשות מסביבו, הוא כל כך יפה, עיניו הירוקות נוצצות כמו ביום שהתנשקנו לראשונה, טדי הקטן הולך לפנינו ומפזר פרחים על השביל. היום שיערו בצבעי ירוק ואפור,הצבעים שלנו.
"דראקו" הוא נוגע בידי.
לפני שאני שם לב, אני כבר נמצא בסופו של השביל, ליד הארי, מנסה נואשות שלא להתנפל עליו בזה הרגע.
"דראקו" הוא מנער אותי מהבהייה בו.
"מה?"
שאקלבולט מכחכח בגרונו "טוב, אז לאחר שמר מאלפוי טרח להסיר את המבט מארוסו, אנחנו יכולים להתחיל" גל צחוק עולה מהקהל, מה שלא ממש עוזר לפנים שלי להישאר לבנות .
"האם אתה, דראקו לוציוס מאלפוי. מסכים לשאת את הארי ג'יימס פוטר? באש ובמים, לחיים ולמוות?" הוא לא עונד לי טבעת נוספת ,כיוון ששנינו הסכמנו שאם תהיה לי עוד טבעת אחת ,אני אראה כמו ראפר בן שישים .
"אני מסכים"
"והאם אתה, הארי ג'יימס פוטר, מסכים לשאת את דראקו לוציוס מאלפוי-"
"כן כן, אני מסכים " הוא קוטע את שר הקסמים, שלא מסוגל להפסיק לצחוק. הטבעת של הארי שונה ופשוטה יותר, זהובה עם חריטה של שמי.

"אם כך, אתה מוזמן לנשק את החתן."
הארי תוקף את שפתיי בכזאת תשוקה, שאני בטוח שכל הקהל מנסה שלא להסב מבט. הוא עומד להחדיר את לשונו לפי, ואז כנראה נזכר שיש לנו קהל. הוא מתנתק ממני ומאדים במבוכה.
"חבל שפרד לא כאן, הוא היה צוחק על זה" הוא אומר בלחישה.
"הוא איתנו."

____

כעבור שלושה חודשים

{הארי}