Born from pain -drarry

Part 30- Born From Pain

מכיל: רמיזות מיניות - מסומן ב*

{דראקו}

לקחו שבועות עד שמצאתי את הארי, וכשאני מוצא אותו , אני מוצא את החבר שלי גוסס בתחתית אגם. כמה טיפוסי."תגיד לי, אתה השתגעת לגמרי? למה לא הורדת את זה ממך לפני שצללת?"
"דראקו" הוא לוחש בחיוך, אני מתחיל לתהות אם המים גרמו לו נזק מוחי קל.
"כן, זה אני."
"התגעגעתי אליך, אידיוט." השיניים שלו כל כך נוקשות, שאפשר לחשוב באותה המידה שהוא אמר "גע גע אני אידיוט". ובכל זאת, שפתיו יציבות כנגד שלי שהוא מצמיד את שפתינו. כבר שכחתי את הרגשת שפתיו על שלי.
"השגת את החרב?" הוא שואל.
"כן"
"יופי. תשמיד את ההורוקרוקס."
"מה? "
"תשמיד את ההורוקרוקס, אתה הצלת אותי. אני מאמין שהזכות שייכת לך, בהתחשב העובדה שהוא השפיע עליך יותר מכולם. "
הארי מלחשש משהו שדומה באופן מחשיד למה שהוא ליחשש באותו הלילה שההורוקרוקס השתלט עליי." הארי, מה אמרת עכשיו?"
" ביקשתי ממנו להיפתח. למה? "
" זה... זה מה שלחשת באותו הלילה שהוא השתלט עליי." אני ממלמל ונמלא הקלה, זו לא הייתה אשמתי אחרי הכל.
הקמיע נפתח ואני דוקר אותו ללא הקדמות, לא רוצה לחוות שוב את ההשתלטות שלו עליי.
הארי נוטל את הקמיע השבור "בוא, נחזור לאוהל, הרמיוני בטח מתחרפנת מדאגה."
ובאמת, אחרי כמה דקות של הליכה, ראינו את הרמיוני תופסת בראשה כמטורפת.
"הרמיוני." הוא מנופף לה, והיא רצה אליו בדאגה,אפילו לא שמה לב אליי. "הארי, מה-" היא מתקשה למצוא מילים "למה אתה רטוב, מה קרה לך?"
הוא מחייך "הרמיוני, יש פה מישהו."
" מישהו? א-אבל הטלתי את כל ההגנות כמו שצריך..." היא משתתקת שהיא רואה אותי. "דראקו מאלפוי, איך אתה מעז להראות את הפנים שלך כאן אחרי שעזבת את הארי? אתה בכלל יודע מה עשית? הוא ישב ובכה בלילות,שחשב שאני לא שומעת." הארי מסמיק "הרמיוני, תירגעי."
"אני לא ארגע!״ היא צועקת "אתה, הארי פוטר, אל תגיד לי להירגע!" היא פונה אליי "שלא תעז לעשות את זה שוב, אתה הרי יודע שהוא אוהב אותך!" הפעם זה תורי להסמיק.

בשעה מאוחרת יותר, כשהרמיוני כבר נרדמה, אני והארי נשארים לבד מחוץ לאוהל.
"דראקו... אני רציתי לתת לך משהו. עדיין לא נתתי לך מתנה ליום ההולדת שלך , ואני יודע שזה באיחור רציני, אבל בזמן שלא היית פה... הספקתי להכין לך משהו." הוא מוציא קופסה מכיסו ופותח אותה, טבעת יפהיפה ניצבת בתוכה, בעלת אבן שחורה, שבאמצעה יש נקודה אדומה, כאילו האבן מדממת ובסיס מכסף, בתוכה כתוב: 'נולד מכאב'
"הארי, מה זה? "
" תירגע, אני עדיין לא מציע לך נישואים. אולי בשנה הבאה." הוא מחייך, המשפט גורם לליבי לנתר כמו מטורף. "אתה רוצה להציע לי נישואים?" אני המום.
"אני עוד אתחתן איתך, דראקו מאלפוי. אתה תראה." מילותיו גורמות לי להסמיק.
"הטבעת מסמלת את ההתחלה שלנו. בעולם שכולו שחור אתה היית לי לאור, הכתם האדום הוא בגלל הבית שלי בהוגוורטס , שתמיד יהיה חלק ממני איתך. הכיתוב... טוב, ככה אני רואה את האהבה שלנו, היא נולדה מכאב. ואני אסיר תודה על הכאב הזה, כי אחרת זה לא היה קורה."
"אל תהיה כל כך בטוח." אני מצליח למלמל איכשהו.
"דראקו, אתה בסדר?"
"מה? כן, אני בסדר. אני פשוט... תודה לך, הארי." אני מנשק אותו." אני אוהב אותך, כל כך."
"גם אני אוהב אותך, דראקו. יותר משתוכל לדמיין."
"בוא לא נהיה מהזוגות האלה שרבים מי אוהב את השני יותר." אני צוחק.
"מאוחר מדי, אנחנו יותר מדי קיטשיים."
"אני שמח שיש לי אותך."
"גם אני. טוב, בוא נענוד לך את הטבעת." הוא משחיל את הטבעת על קמיצתי, ביד הימנית.
"בשביל שהשנייה תהיה לטבעת נישואים." הוא קורץ, ואני מסמיק.
"הולם אותך, בהחלט."
*"אתה יודע מה עוד הולם אותי? אתה,מעליי."
הוא צוחק "דראקו, הרמיוני כאן."
"א-אבל, התעגעתי אליך." אני עושה לו פרצוף כלבלב, כמו שרק אני יודע.
הוא מגלגל את עיניו בחיוך "נו, טוב, נקווה שהיא לא תתעורר."

***
מתמטיקה היה...נחמד
פרק כי מתחשק לי.

יש בפרק הזה כמה רמיזות מיניות, כמו ששמתם לב, אז תסלחו לי על זה, אבל זה הפרק האהוב עליי באופן רשמי. (הטבעת אהאהאה אפילו לא תכננתי את זה)
תצביעו ותגיבו אם אהבתם, ואם אתם קוראים חדשים, ברוכים הבאים.
יום מנצנץ לכולם 🌈🌈🌈✨✨✨