Born from pain -drarry

Part 31-The Sun Will Rise On Us

אפשר לדבר רגע על כמה שהתמונה הזאת יפה ?

{דראקו}

"הארי!" אני שואג לאוויר הקר.
אני לא מוצא אותו בשום מקום , אני דואג .הוא אמר שהוא יחזור, אז למה עבר כל כך הרבה זמן?
"הארי... לעזאזל. איפה אתה?" אני פוכר את ראשי בידיי, מתפלל שלא קרה הגרוע מכל.

מרחוק אני רואה את גוש אוכלי המוות, וולדמורט צועד במרכזם. גם האגריד נמצא שם, אני מבחין ככל שהם מתקרבים. מה הוא מחזיק שם?
אני מסרב לקבל את זה,לא ייתכן. הוא הבטיח. הוא הבטיח שלא יעזוב.

אני כועס כמו שלא כעסתי מעולם "אתה!" אני מכוון את שרביטי אל וולדמורט, הקוסם שהרס את חייו של הארי במשך שש שנים ועכשיו לקח אותם באופן סופי.
וולדמורט צוחק "כן, דראקו?"
"אתה לא תצא מזה בחיים."
"ומה אתה יכול לעשות לגבי זה?" הוא לועג לי."אבדה קדברה"
"אקספליארמוס"
הארי מזנק מבין זרועותיו של האגריד, אני אוסף את כל כוחי בכדי לא לנתק את שרביטי, שכן אם אני אעשה את זה, אני אמות.
"דראקו, שאני אגיד לך לנתק את הלחש, תעשה את זה! " הוא מדבר בענייניות כזאת, שאפשר לחשוב שהוא לא חזר מהמתים הרגע.
"עכשיו!" אני מושך את שרביטי, והלחש מתנתק.
הארי רץ למקום שאני נמצא בו "אני אוהב אותך, דראקו. תזכור את זה,בסדר?"
"לא. אתה תצא מזה בחיים ותהיה כאן בשביל לומר לי את זה. " אני מסרב לאבד אותו.
"בכל זאת,אם יקרה לי משהו, תבטיח לי שתבדוק את הכיס שלי."
זו בקשה מוזרה, אבל מה אני יכול לעשות? אני מהנהן אליו וזז למקום רחוק יותר.
הם מחליפים כמה משפטים ,הארי מתריס ווולדמורט מזלזל ,אני לא באמת שומע מה קורה שם, אני דואג לו יותר מדי, וגם לעצמי. איזה ערך יהיה לחיי בלעדיו, בעולמו של וולדמורט? האם אהפוך לאוכל-מוות בשנית ,או שמה אהרוג בעוון בגידתי?
אני מעדיף לא לדעת.
לאחר דקות ארוכות שהם מקיפים אחד את השני, הם מטילים את הלחשים שיכול לשנות הכל.
"אקספליארמוס"
"אבדה קדברה"

בבקשה, אם יש אל כלשהו בשמיים, עשה שהארי יהיה בסדר.
לרגע גורלי אחד אני רואה שרביט עף באוויר וחושש שהוא שייך להארי, כבר מצפה לראות את האור הירוק פוגע בחזו.
הארי תופס בשרביט בתנועה מיומנת של חפשן, מי כמוני יודע, והלחש פוגע במטילו.
זה נגמר.
אז למה אני מרגיש ריקנות?
"דראקו" הוא עוטף אותי בזרועותיו בחוזקה, כאילו מנסה להאמין שאני ממשי ,אני מלטף את שיערו.
"זה נגמר, הארי."
"כן, זה נגמר."
ליבי נמלא באושר, אני מתחיל לעכל את משמעות הדבר. אני והארי חופשיים, שום דבר לא יעמוד בינינו. אנחנו לא צריכים לחשוש יותר.

לפתע אני והארי מוקפים באנשים מכל עבר, מנסים לקבל את תשומת לבו של הארי, הילד שנשאר בחיים והביס את וולדמורט. זה מה שהוא בשביל כולם ,אבל לא בשבילי.
"בוא"
"לאן?" אני שואל.
״אתה לא סומך עליי?״ הוא מחייך, אני בוהה בו במבט מאוהב יותר מאי פעם. בסתר ליבי ידעתי שניסיתי שלא להתאהב יותר מדי בהארי, פחדתי שהוא ימות. ומה אז? אבל עכשיו ...טוב ,עכשיו זה סיפור אחר לגמרי .
"אני אוהב אותך הארי" אני פולט.
הוא צוחק "מה זה קשור עכשיו?"
"סתם, אני פשוט שמח שזה נגמר."
אנחנו מחברים את ידינו והולכים לכיוון היער האסור, בעוד קרני השמש מתחילות להתגלות בשמיים הכתומים.
_____

"הארי, מה אתה עושה?" אני לא יודע להיכן הוא לוקח אותי, ואני מתחיל לפחד מעט.
"לוקח את הארוס שלי לטיול. "
"מה-"
הארי כורע ברך "אני מצטער, לא יכולתי לחכות עד שנה הבאה."
"אני מסכים."
"תשתוק כבר,אידיוט. הכנתי נאום בשביל לשכנע אותך ואתה מסכים בכזאת קלות? עכשיו תן לי לדבר " הוא מכחכח בגרונו, והוא נראה כל כך רציני, שאני לא יכול שלא לצחקק." דראקו, מהרגע הראשון שפגשתי אותך, התאהבתי בך. אבל היית אידיוט מזורגג והתנהגת כמו שמוק, והפכנו ליריבים."
אני נוחר "זה הנאום המהולל שלך?"
"היי, אני עושה כאן את ההכי טוב שלי"
" טוב טוב, אני אסתום."
"אז איפה הייתי? אה, כן.הפכנו לאויבים...ובכל זאת לא הפסקתי לאהוב אותך. אני מניח שאתה הולך להתבכיין ולשאול לגבי סדריק, אהבתי גם אותו, אבל לא היה מקום להשוואה. אתה האדם שאני רוצה להתעורר אליו כל בוקר, לנשק אותו ולאהוב אותו עד כמה שאדם מסוגל. ובאמת, אני לא חושב שאתה יודע כמה אני אוהב אותך. בשנה השישית כמעט יצאתי מדעתי, ביליתי כל שנייה פנויה בריגול אחריך, אמרתי להרמיוני שזה בגלל החשדות שלי, אבל האמת היא שפשוט פחדתי ששכחת ממני, שהמשכת הלאה. אבל הייתי נלחם עליך אם היית ממשיך, אתה יודע? כי אני אוהב אותך, דראקו מאלפוי, יותר מכל דבר.
התנשא לי? "
הוא פתח את הקופסא, ונשימתי נעתקה. הטבעת הייתה שחורה, והפעם, במקום כתם אדום, התערפל בתוכה חומר, לא נוזל ולא גז. ידעתי מה אלו, זכרונות.

"הארי, מה אלו?" שאלתי, ידעתי שאלה זכרונות, לא ידעתי של מה.
"אלה אנחנו. מהיום הראשון עד לדקה האחרונה." הוא עונה. ובאמת, אני רואה את הארי כורע על ברכו בבגדיו העדיין- מלוכלכים מהקרב, ובכל זאת הוא נראה בעיניי כמו מלאך.
"אני אוהב אותך הארי" אני מושך אותו לנשיקה, לשונותינו מרקדות בלהט, חוקרות זו את זו. ולבסוף, כשאנחנו מתנתקים ונצמדים זה אל זה, השמש זורחת בינינו.
"אז אני מניח שלחתונה אתה יכול לחכות עד השנה הבאה?"

***
בכותרת לא התכוונתי לקטע מתור ,רק אומרת .
המוח המטומטם שלי שכח להוסיף לפני שהעליתי את הפרק אז אני אוסיף עכשיו .
בפרופיל שלי יש סיפור חדש על דרארי ,הפרקים עדיין לא התחילו לעלות אבל יש הקדמה .אממממ...תוסיפו לספריה ?קוראים לו hallucinations דרך אגב)
אז זה היה הפרק האחרון בborn from pain.
לא לדאוג, יש גם אפילוג.( funnyilcool3 לא שכחתי אותך .)
הנאום לא יהיה פה, אלא באפילוג. (כי מי אני שאוותר על נאום?)
האפילוג יעלה כנראה בראשון- שלישי בערב .(סליחה ,אני מוצפת בלחץ מהלימודים ,אבל בכל מקרה האפילוג יעלה עד יום שלישי )
יום מנצנץ לכולם 🌈🌈🌈✨✨✨