Born from pain -drarry

Episode 19 - The end of the fifth year

שיר של גרין דיי כי... טוב, כי גרין דיי.

{הארי}

אני מתעורר בטשטוש חושים ,מנסה להיזכר איך הגעתי לחדרי ,זכרונות מליל אמש מכים בי ללא רחם .

סיריוס איננו ,בלטריקס נמלטה ווולדמורט יודע עליי ועל דראקו.

אני מרים את מבטי מהכרית ורואה את דראקו נוגס בתפוח ירוק וחסר חולצה, קרני השמש מלטפות את גבו השרירי,עיניי מתעכבות עליו מעט ומבטנו מצטלבים .

הוא מתיישב לצדי ״התעוררת ,סוף סוף .״

״מה השעה ?״ אני שואל בניסיון להישמע כרגיל ,דבר שכנראה נכשל ,כי דראקו מיד שם לב .

״אתה בסדר ?״

״אני לא יודע ״ אני לוחש ,והוא מחבק אותי בדממה .

אני מתנער מזרועותיו בפרץ השראה .

הראי .

אני נוטל אותו מהשידה שליד מיטתנו ,מצפה לראות את פניו המוכרות מחייכות אליי ,ובקושי מזהה את עצמי .

משתקף אליי נער עייף בעל שיער שחור מבולגן ,וניכר שבכה ,עיניי ירוקות אפילו מבדרך כלל .

אני משליך את הראי בתסכול ,שמתנפץ לרסיסים בתוך מזוודתי החצי-ארוזה ,ודראקו ממהר אליי מחשש שאתמוטט .

״הוא איננו ״אני לוחש בהשלמה ״אני נתתי לו למות.״

״הארי...״

״לא ,זאת אשמתי ! לא הגיע לו למות ,הלוואי שהייתי במקומו !״ אני נעצר שאני מבין מה אמרתי .

״באמת היית עוזב אותי בכזאת קלות ?״ הוא שואל בעיניים מושפלות .

״א-אני מצטער דראקו ,לא התכוונתי ״

עיניו נמלאות דמעות ״זה בסדר הארי ,אני הכרתי את סיריוס ,הוא היה אדם טוב ,הוא לא שפט אותי שסיפרנו לו עלינו .״
ראיתי נקודת אור בדבריו ,לפחות סיריוס מת בידיעה שטוב לי .

״זה... כל כך קשה .אתה יודע ? לאבד אותו .״

״אני יודע ״

הוא מחזיק אותי בזרועותיו בזמן שאני מתייפח ,אני בוכה עד שחזי מתכווץ בכאב ועיני יבשות ,והוא מלטף את שיערי וחוסר האונים ניכר עליו .

אני בוכה עד שאני נרדם ,והחשכה אופפת אותי בשנית .
_____
{דראקו}

הימים עוברים ,הארי לא מדבר עם אדם מלבדי ,וכשאנחנו מדברים ,זה לא לזמן רב .
אני לא יודע מה לעשות חוץ מלהיות שם בשבילו ,בתור בן זוג ומנגנון תמיכה ,ובאמת ,זה נראה שזה בלבד מספיק לו .

קיבלנו אישור מיוחד מפרופסור מקגונגל לישון יחד ,כי באחד הימים , כאשר מקגונגל פנתה אליי בטענה שעבר מספיק זמן ושאני צריך לחזור ללימודים ,השארתי את הארי לישון לבדו . מאוחר יותר באותו היום הארי התעורר מסיוט בצרחות ,מתחנן להרמיוני שישבה על מיטתו ,לקרוא לי .