זה היה אמור להיות גיף.
גיליתי שאי אפשר לשים גיפים למעלה אלא רק בתוך הפרק. התוצאה לפניכם.
{הארי}
"התערבתי עם בלייז"
זה לא ייתכן. למה דראקו צריך 10 אוניות מטופשות? הרי לא חסר לו כסף, בלשון המעטה.
"אתה משקר"
"אני בהחלט לא. עכשיו תעזוב אותי בשקט!"
הרי כמה אני באמת מכיר את דראקו? לא הרבה, לא באמת.
עמדתי שם המום. דראקו הלך והשאיר אותי לבד עם ספקותיי.
____
שבוע.
שבוע עבר מאותו היום שדראקו צעק עליי.
הפעם לא נתתי לעצב שלי להשתלט עליי, להפך.
הייתי השחקן הפעיל ביותר בקבוצת הקווידיץ, והגשתי את שיעורי הבית שניתנו לנו באותו הקצב עם הרמיוני ובתוספת שורות, התקרבתי גם לגיני, שלא הפסיקה לדבר על לונה בהתלהבות, הייתי נחוש למלא את יומי במטלות ואנשים שישכיחו אותו.
אבל בלילות שכבתי במיטתי, מכוסה עד לראשי ושוקע בבדידות, מייחל שדראקו היה ישן לצדי.
כמובן, באותו היום הצעתי לו ידידות בלבד, אבל תכננתי להתקדם משם.
הבנתי שהוא מפחד ממשהו, עכשיו רק הייתי צריך לגלות ממה.
_____
"אז את טוענת שסדריק דיגורי לא נרצח? שהוא פשוט נפל מת מעצמו?" שאגתי.
"מותו של סדריק דיגורי היה תאונה טרגית"
"בסדר, תמשיכו להציץ את השקרים שלכם. אבל אתם לא יכולים לברוח מזה, וולדמורט חזר!"
שקט השתרר בכיתה, היה אפשר לחתוך את המתח בסכין.
"גש לכאן, מר פוטר" אמרה אמברידג במתיקות מזויפת ומחליאה,ואני קמתי ממקומי.
"וקח את זה לפרופסור מקגונגל "
_____
בפגישה עם פרופסור מקגונגל הסתבר שאמברידג' הענישה אותי לכל יום בשבוע הזה.
"פרופסור, את לא יכולה...?"
"לבטל את העונש? לא פוטר. אני לא יכולה. ומוטב שתזהר עם האישה הזאת."
_____
"מר פוטר, כמה טוב לראות אותך, שב בבקשה."
לעיני נגלה חדר ורוד בגוון מחליא, שהיה מלא בתמונות חתולים שמייללים במתיקות מחליאה.
"עכשיו, אני רוצה שתכתוב 'לא אספר עוד שקרים'. אתה מסוגל לכך? "
"כן" עניתי בתיעוב.
"יפה, קח את העט ותתחיל "
נטלתי את העט. "פרופסור, לא נתת לי דיו "קלטתי.
YOU ARE READING
Born from pain -drarry
Fanfic{הושלם} הארי מתאבל על מותו של סדריק דיגורי בתחילת שנתו החמישית, ובאופן מפתיע, דווקא דראקו הוא זה שתומך בו. ומתוך הכאב... נוצר דבר נפלא. רצוי לציין שאני די שונאת את הפאנפיק הזה , אבל משום מה אנשים אוהבים אותו .אז...כן. מכיל: מוות אלימות (לא בין בנ...
