*כן ,למה לא ? בואו נשתמש בהומור שחור ככותרת *
{הארי}
רק באיחור קלטנו שאין לנו איך להגיע למחלקת המסתורין .
למזלנו,לונה קיימת. ובמהרה היו לנו שישה תסטאראלים ,אחד לכל אחד .
לי,להרמיוני,לנוויל - שהחליט להצטרף ברגע האחרון - לגיני וללונה ולדראקו.
רון לא הגיע ,לא דיברנו מהיום שאני ודראקו זרקנו אותו מהחדר שלנו . (״שלנו״ אהאהאה -ה.כ למה אני מתפאנגרלת מדברים שאני כותבת ?😂)
כשנחתנו בכניסת המבקרים ,הרגשתי את צלקתי בוערת יותר מאי פעם ,ניסיתי להתעלם מכך ,אני חייב להציל את סיריוס .
לא טרחנו להקפיד את השרביטים שלנו בקבלה ,היינו לחוצים מדי .
אחרי הרבה שיטוטים שכמעט עלו לי בשפיותי ,הגענו אל החדר שראיתי באולם הגדול .
מיהרתי לאורך השורות ,מרגיש את דראקו לידי.
כאשר הגעתי לשורה 97 ,הוא לא היה שם .
״הארי ,זה נושא את השם שלך ״ נוויל הצביע על כדור זוהר .
וגם את שמו של אדון האופל ,איכשהו ידעתי .
נטלתי את הכדור,שהחל להתערבל באיטיות .
קולות החלו להתנגן .
״שמעתם את זה ?״
״את מה ?״ שאלה הרמיוני .
״לא שמעתם את זה ?היה קול ו...״
״ל-לא ״
״הארי ,זה אבא שלי ,מאחוריך ״ לחש דראקו .
״יפה מאוד פוטר ,עכשיו תן לי את זה ״ אמר הקול ,שהיה שונה מזה של דראקו באופן מפתיע .
למה שירצה את זה ? זה בסך הכל נבואה .
ההבנה הכתה בי ,זה הנשק .
״עכשיו ,ג׳יני ״
ג׳יני הבינה את הסימן ,ותוך פחות משנייה התעוררה מהומה .
כדורים החלו ליפול מכל עבר ,לחשים התעופפו ,פוגעים ונחסמים ,העפתי מבט לאחור ,כולם היו בסדר ,אבל לא יכלתי לראות את דראקו .
״אני כאן ״ הוא התריע על נוכחותו במגע כאילו קורא את מחשבותיי .
אוכל מוות נוסף הופיע מולנו ,והעפתי לו לחש משתק לפנים .
לאחר כמה דקות מתישות ,הגענו לחדר עם הגשר המשונה .
הייתי מיואש .לג׳יני היה קרסול נקוע ,נוויל דימם מהאף ,והרמיוני לא נשמה ,דבר שלא תרם במיוחד לריכוז שהייתי זקוק לו .
YOU ARE READING
Born from pain -drarry
Fanfiction{הושלם} הארי מתאבל על מותו של סדריק דיגורי בתחילת שנתו החמישית, ובאופן מפתיע, דווקא דראקו הוא זה שתומך בו. ומתוך הכאב... נוצר דבר נפלא. רצוי לציין שאני די שונאת את הפאנפיק הזה , אבל משום מה אנשים אוהבים אותו .אז...כן. מכיל: מוות אלימות (לא בין בנ...