Born from pain -drarry

Episode 17 - Dolores Umbridge is a bitch

and That's Period 👆🏻

*נראה לי שכבר הבנתם שהמילה הזאת כיפית לשימוש בכותרות של פרקים 😂*

{הארי}

מסתבר שאחרי כל הגיהנום שאמברידג׳ העבירה אותי ,אני צריך גם לעבור בגרות בתולדות הקסם .ממש נהדר .

ישבתי באולם הגדול ,בוהה בקלף בריקנות ,יודע שלא נשאר זמן רב עד סיום הבחינה או שאתמוטט ,אבל המוח הדפוק שלי עדיין נשאר רדום .

כאב לי הראש ,יכולתי לשמוע כל אחד ואחד מעטי הנוצה רוחשים על הקלף , כל רגל רועדת מתחת לשולחנות .תפסתי את ראשי בידי ,מנסה לעבור את הבחינה ללא דרמות מיותרות .

הייתי צריך לדעת שלא יהיה לי כזה מזל .

הרגשתי כאב מפלח את מצחי ,ראיתי שחור בעיניים ,ופתאום לא הייתי יותר באולם .

הייתי במחלקת המסתורין. נכנסתי בדלת כרגיל, אבל הפעם לא עצרתי.

התרגשות עברה בי, סוף סוף אני אדע מה נמצא שם.

קול מלחש הוציא אותי ממחשבותיי "קח את זה בשבילי"

קפאתי במקומי.

"הסר את זה מהמדף..."

"אני מנוע מלגעת בזה...אבל אתה יכול."

התקרבתי מעט, רציתי לראות למי דיבר.

"קרושיו"

ניסיתי לצעוק במחאה, אבל שום קול לא יצא מפי.

"הלורד וולדמורט ממתין לך" מילותיו העבירו בי רעד, הרגשתי שהוא יודע שאני כאן, אבל יכול לדעת שאני צופה בו.נכון?

הגוש התרומם מהרצפה הקרה, פחד אחז בי.

"אתה תהיה חייב להרוג אותי"

"וללא ספק אעשה זאת בסוף, אבל קודם אתה תשיג את זה בשבילי, בלק."

נדמה לך שכבר חשת כאב? תחשוב שוב... יש לפנינו עוד שעות רבות ואיש לא ישמע אותך "

מישהו צרח, פקחתי את עיניי והבנתי שהקול בוקע ממני, ושכולם עומדים מסביבי ומביטים עליי בדאגה.

'סיריוס.'

אני חייב לצאת מכאן.
______

פרופסור טופטי ניסה לשכנע אותי ללכת למרפאה, סירבתי בתוקף שוב ושוב, מקווה שיעזוב אותי לנפשי ויניח לי לחפש את סיריוס.

לאחר דקות ארוכות, הוא שיחרר אותי, בהנחה שזה לחץ הבחינות.

"גיני, לונה. ראיתן את הרמיוני?"שאלתי שנתקלתי בהן.