*הפאנארט לא קשור מן הסתם ,אבל זה יפה מדי בשביל להישאר בגלריה שלי * (עכשיו הוא נמצא בחדר שלי, כפוסטר. כן, אתם מוזמנים לצחוק עליי)
{הארי}
"אוקיי,תלמידים. בואו תעמדו סביבי" אמר האגריד "גם אתה, מאלפוי" חייכתי למראה הבעתו של דראקו, שחייך אליי בחזרה.
"היום נלמד על תסטראלים, או פגעסוסים. רק אדם שראה מוות מסוגל לראות אותם."
"תסלח לי, אבל מה בדיוק אנחנו אמורים לראות כאן?"
"את זה" אמר האגריד, מחווה את ידו לחתיכת הבשר הנאכלת על ידי הסוסים.
כל התלמידים צעקו למראה הבשר הנאכל, רק שלושה מהם עמדו משותקים.
נוויל, לונה ו... דראקו.
את מי הוא כבר היה יכול לראות מת?
לפתע הפגעסוס קם על רגליו, מפיל ושורט תלמידים, ותלמידים החלו לברוח לכל עבר, הרגשתי את ידו של דראקו תופסת בידי בין כל המהומה ורצנו יחד לביקתתו של האגריד.
נעלנו את הדלת, מתנשפים, והתיישבנו על רצפת הבקתה.
"תודה" הצלחתי לפלוט בין נשימותיי.
"בשביל מה יש חברים?" ענה, ואני הסמקתי.
"לא התכוונתי לכאלה חברים, מצטער." אמר מאלפוי, פניו מאדימות.
"זה בסדר דראקו. בשיעור... לא היית נראה מופתע במיוחד... את מי ראית מת?"
"זה היה... סבא שלי"
"לא נכון, דראקו. סבא שלך מת מאבעבועות דרקון."
"מאיפה לעזאזל אתה יודע את זה? "
" אני שם לב אליך יותר ממה שאתה חושב "עניתי, מסמיק עמוקות.
דראקו הסמיק גם הוא, והסיט את מבטו במבוכה.
" סליחה, לא התכוונתי לזה "
"זה בסדר" שתיקה השתררה בינינו.
"לא ראיתי את פניו, וולדמורט הרג אותו "
" וולדמורט? מה לך ולוולדמורט? " שאלתי בפליאה.
" הארי, אתה יודע איפה אני חי? חצי מהמשפחה שלי אוכלי מוות! וולדמורט התארח אצלנו הקיץ באחוזה." צעק, ושנייה לאחר מכן השתתק, מפחד שישמעו אותו.
" אני מצטער דראקו. לא ידעתי" עניתי בשקט.
" איך אתה יכול בכלל להסתכל לי בעיניים?" שאל בקול שבור.
"כי לעומת מה שכולם חושבים, אתה טהור לב "
ישבנו זמן מה כך,בשתיקה, כרוכים יחד זה בזה.
" הארי, שמת לב שאנחנו כאן לבד?" שאל דראקו לפתע, ואז קלט מה הוא אמר.
YOU ARE READING
Born from pain -drarry
Hayran Kurgu{הושלם} הארי מתאבל על מותו של סדריק דיגורי בתחילת שנתו החמישית, ובאופן מפתיע, דווקא דראקו הוא זה שתומך בו. ומתוך הכאב... נוצר דבר נפלא. רצוי לציין שאני די שונאת את הפאנפיק הזה , אבל משום מה אנשים אוהבים אותו .אז...כן. מכיל: מוות אלימות (לא בין בנ...
