לואי היקר,
לא, רשמי מדי. הארי קורע את הדף מהמחברת שלו ומשליך אותו הצידה.
היי בו-בר,
הוא ממשיך לשפוך את ליבו על הדף, וכותב בטירוף כאילו נגמר לו הזמן. במובן מסוים, זה באמת מה שקורה לו. עד שהוא מסיים הוא רועד על הספה.
"האז?"
הארי קופץ במקומו.
"היי זה רק אני." לוחש לואי.
הארי מרים את עיניו אל חבר חסר השינה שלו. פוני מבולגן מכסה את עיניו הדוממות, והוא לא לובש דבר חוץ מבוקסר וזוג נעלי בית. הארי השיג לו את נעלי הבית ליום הולדתו כבדיחה, אך לואי אהב אותם בסופו של דבר.
הארי לא יכול היה שלא לחייך למראהו. "היי," הוא לוחש.
זה פיתה את שפתיו של לואי לחיוך קלוש. "אופס."
"לו, מה אתה עושה?"
לואי מקמט את מצחו. "אני יכול לשאול אותך את אותו הדבר, לאב."
"אני רק... רק..." הארי בוהה בידיו כשמתעסקים במחברת שלו.
"לא מצליח לישון?" לואי מדבר בשבילו, צונח לצדו על הספה.
הארי מהנהן בתגובה. "כתבתי לך מכתב."
"השעה חמש לפנות בוקר... האם אוכל לקרוא את זה?" לואי שאל.
הארי מנער במהירות את ראשו, כורך את זרועותיו סביב המחברת. "עדיין לא."
לואי משלב את זרועותיו. "ובכן, מתי אז מתי אני כן אקרא?"
הארי חושב לרגע, וגבותיו מתכווצות בריכוז. הוא לא רוצה לשקר ללואי, אבל הוא לא יודע איך לענות בכנות. לבסוף הוא נאנח ואומר, "אני עדיין לא יודע. קשה לומר."
לואי מהנהן באיטיות, למרות שהוא לא ממש מבין למה הארי מתכוון. "זה יהיה בקרוב?"
הארי בולע את רוקו. "אני מקווה שלא."
ההשלכות של הדברים שהארי אמר שוטפות את לואי, ומאיימות לחנוק אותו. הוא רוצה לצרוח. הוא רוצה להקיא. הוא רוצה לחבק את הארי כל כך חזק, ששום דבר לא יפריד ביניהם, אפילו לא המוות. אבל לואי עייף, כל כך עייף.
לבסוף הוא פולט אנחה. "אני חושב שהגיע הזמן ללכת למיטה."
הוא לעולם לא שואל על המכתב שוב.
YOU ARE READING
I Want To Write You a Song {הושלם}
Roman d'amourהכל התחיל עם כאבי הראש. הארי בסדר, הוא חשב, אך כל כך עייף. ♡ הספר מתורגם באישור, כל הזכויות שמורות לכותבת המדהימה @twoghostsinonehome. מקום ראשון במוות - 24.02.2021
