I Want To Write You a Song {הושלם}

אנחנו נמצא דרך מבעד החשכה - 15

פורים שמחחחח :)

***

5 בינואר,

"אני מקווה שאתה תדבר איתי. אני מקווה שתכניס אותי שוב."

"אני לא יכול לואי, ואתה יודע שאני לא יכול, אז פשוט תן לי הפסקה מזויינת, בסדר!"

לואי נדהם. הוא מעולם לא ראה את הצד הארסי הזה של הארי, והוא מעולם לא רצה לראות. לואי יודע לא לקחת את זה באופן אישי. הוא מכיר את פגיעתו של הארי, ושזה לא אחד מהפגמים שלו. אבל לפעמים הידיעה על משהו לא משנה את הרגשתך, וכרגע לואי מרגיש שהוא קיבל סטירה.

"תשכח שאי פעם העליתי את זה," הוא קם מהספה. "אני הולך לאכול ארוחת ערב. אתה בא?"

הארי מנענע בראשו.

לואי יודע יותר טוב מאשר ללחוץ עליו עוד יותר. הוא יודע יותר טוב, אבל בכל זאת...

"למה? למה הארי? כי אתה כועס עליי?" הוא מתקשה לשמור על קור רוחו. "זה יהיה באמת דבילי אתה יודע. בהתחשב בעובדה שלא עשיתי שום דבר! לא עשיתי כלום חוץ מלהיות כאן בשבילך, אז תפסיק להתנהג כמו חרא קטן!"

'המילה 'כאב' נכתבה בכל ההבעות פנים של הארי. פניו מסמיקות. דמעה אחת מטפטפת על לחיו.

פאק פאק פאק פאק

הבטן של לואי קשורה.

לא התכוונתי לזה...

"האז, אני כל כך מצטער," הוא מושיט יד כדי לנגב את הדמעה, אבל הארי מזיז את ראשו.

"אל תיגע בי."

לואי מרגיש שהוא קיבל שוב פעם סטירה.

"יאללה הארי, בבקשה אל תכעס עליי. בוא נלך להצטרף לבנים לארוחת ערב, בסדר?" הוא מושיט את ידו להארי, אך הארי נרתע.

"אמרתי שאני לא רוצה שום ארוחת ערב, ואמרתי גם שאל פאקינג תגע בי!"

הוא מסתער לפני שלואי יכול לעצור אותו וטורק את הדלת מאחוריו.

--------------------

"האז?"

הארי רושם במעורפל, יד המרעידה את כתפו במצב חצי ישן. הוא מתיישב לאט ומבולבל.

"ליאם?"

"למה אתה ולואי רבתם?" הוא שואל.

ליאם מעולם לא הלך סחור סחור.

כשהארי לא עונה הוא מנסה את השאלה אחרת.

"למה שלא תיפתח אליו יותר, האז? הוא רק רוצה לעזור לך. כולנו עושים זאת, ואתה לא צריך לכעוס על אף אחד מאיתנו בגלל זה."

הארי בולע רוק. "אני לא כועס... אני פשוט... אני לא יכול להיפתח כי זה יכאיב לו... לדעת את הדברים שאני מרגיש."