I Want To Write You a Song {הושלם}

אם אתה מעמיד פנים מההתחלה - 1

1 בנומבמר

בין הבזקי המצלמות הבלתי נגמרים למעריצים הצורחים, ראשו של הארי כואב כל כך שהוא חושב שהוא עלול להתעלף. כאב הראש שלו התחיל כלא יותר מאשר כאב עמום, אבל עד השיר האחרון של הלילה הוא התקדם למה שאפשר היה לתאר כמו 'פטישים חובטים על החלק הפנימי של הגולגולת שלו'.

בשנייה שהוא נכנס ללימוזינה ,הוא קובר את פניו בחיקו ומשחרר גניחה קטנה.

המכונית שקטה להפליא לכמה רגעים, והארי אסיר תודה על כך. הוא מנסה להתמקד בנשימה שלו ולא בכמה זבל הוא מרגיש כרגע.

המנוע מתניע, והרטט מעביר גל חדש של כאב. הוא מתיישב וגונח, והעיניים של כל הנערים נשואות אליו.

"הארי, אתה בסדר?" ליאם שואל, גבותיו מורמות בדאגה, "ברצינות, אתה לא התנהגת כמו עצמך כל הלילה."

זאין לועג. "כל הלילה? יותר כמו כל השבוע."

"אל תדאגו," הארי אומר וסורק במבטו את חבריו ללהקה, "זה רק כאב ראש קטן. הלוואי שכולכם תפסיקו לדאוג לי."

פתאום, זוג ידיים זעירות אוחזות בלחייו ומכריחות את ראשו להסתובב.

"תסתכל עליי," לואי לוחש, ועיניו הכחולות בוהות עמוק בתוך הירוקות של הארי. לואי תמיד עשה זאת כשחשב שהארי משקר. כי לא משנה מה אומרות דבריו של מישהו, העיניים לא יכולות לשקר. לא של הארי, בכל אופן.

לבסוף, לואי שובר את מבטם ומנענע את ראשו. "אתה נראה נורא, לאב."

הארי נאנח בכעס מדומה. "תעשה לי טובה, השיער שלי מבולגן בגלל הריקודים על הבמה." הוא יודע שזה לא מה שלואי מתכוון, אבל הוא מנסה להשתמש בהומור כדי להסיט את תשומת הלב ממנו.

"אתה יודע למה אני מתכוון. אתה חיוור כמו רוח רפאים," הוא מושיט את ידו ומניח אותה על מצחו של הארי.

"אלוהים האז, אתה ממש חם."

הארי מסיט את פניו ממגע החבר שלו וממלמל, "זה פשוט כאב ראש. אני חושב שאני אחיה."

לואי מקמט את מצחו בכעס וצועק. "אתה אומר את זה כל השבוע!"

הארי מתכווץ בגלל הטון של לואי, מה שלא עוזר לו.

"סליחה, לא התכוונתי לצעוק. אני פשוט- פאק הארי- אני דואג לך."

הארי מסמיק. למרות שהוא מופיע על במה כמעט כל לילה הוא לא רגיל להיות מרכז העניינים בחיים האמיתיים. הוא לא רוצה שלואי ידאג לו. הוא לא רוצה שאף אחד ידאג לו. זה גורם לו להרגיש אשם באופן מוזר.

פתאום נייל מסתובב בכיסאו כדי להתמודד עם הארי. "הוא צודק חבר. אני יודע שאתה לא אוהב שאנחנו מתעסקים רק בך, אבל משהו לא בסדר."

הארי מגלגל את עיניו וקולו נסדק כשהוא מדבר, "אני פשוט כל כך עייף."

נייל מהנהן את הראש שלו באהדה. "אז תנוח, הנסיעה הולכת להיות ארוכה."

"אין לי כרית," טוען הארי, קולו חלש, "לא יהיה לי נעים."

"בוא הנה דביל," לואי מחייך בבהירות, מושך את ראשו של הארי לחיקו, "סוף סוף משהו שאני יכול לעזור לך בו."

לואי מעביר את אצבעותיו בין תלתליו, והוא נרגע לאט למגע שלו. כשהארי כמעט ישן, הדבר האחרון שהוא זוכר זה שלואי לוחץ נשיקה ברכות לרקה שלו ולוחש "אני כל כך אוהב אותך."

---------------

הארי מתעורר מבולבל. מבולבל להחריד, כי הוא נרדם על החזה של הבן זוג שלו ועכשיו הוא נמצא במיטה הכי קשה והכי קרה שהוא אי פעם היה בה. המסחור בשמיכות גורם לו לרעוד. הוא מנסה לשבת, אבל מבין שהוא לא יכול. אין לו את האנרגיה. למעשה, אין לו אפילו כוח לפתוח את עיניו. אבל זה לא מונע מהאורות הלבנים הזועמים לחתוך ישירות דרך עפעפיו, מה שמחמיר את כאב הראש שלו.

איפה אני?

גופו של הארי דומם כשהוא שומע קולות.

"ברגע שהוא קם מהמכונית הוא התחיל ללכת ברחוב. ואז כמה שניות אחר כך הוא התעלף."

מה? הארי לא זכר דבר מכל זה. הוא שמע שרבוטים קלושים של עט ואז קול אחר דיבר. "כל סימפטום אחר שהוא אולי הראה? תלונות על כאבי בטן או..."

"כאבי ראש. כל השבוע. וחום." הארי היה יכול לזהות את הקול הזה בכל מקום.

לו.

"ברגע שהוא יתעורר נבצע כמה בדיקות שגרתיות, בסדר? בינתיים, תנוחו, זה יכול להיות לילה ארוך."