I Want To Write You a Song {הושלם}

אם היינו יכולים לחיות את החיים האלו לעוד יום אחד - 17

"לו, תעצור! אתה יכול לפגוע בעצמך!"

לואי מגלגל את עיניו. "אני ילד גדול הארי, אני לא צריך שתגיד לי- פאק!"

הארי קופץ למראה החבר שלו חותך את ידו על שברי זכוכית. "בייב, תן לי להביא את המטאטא."

כשהארי חוזר הוא מחזיק את המטאטא ביד אחת ותחבושת ביד השנייה. הוא מנענע את ראשו כשלואי מושיט יד לתחבושת.

"תן לי." הארי עוטף את התחבושת בחוזקה סביב פרק ​​כף ידו, ובכל זאת בעדינות כה רבה, לואי מרגיש רך.

"תודה, אהוב," הוא לוחש.

הארי מבריש אותו. "זה כלום לעומת כל מה שעשית בשבילי."

הם שותקים כאשר לואי סוחף את יתרת הזכוכית, העץ והציוד לאשפה.

האם ידעתם שלא משנה כמה שעונים לואי ינפץ, הזמן ימשיך לתקתק. הארי מחליק בין אצבעותיו כמו החול בשעון חול והוא חסר הגנה בשביל לעצור את זה.

-------------------

הבוקר כולם במצב רוח טוב. כנראה בגלל שכולם שמחו לראות את הארי במצב רוח טוב. נייל מכין ארוחת בוקר וכולם יושבים בסלון, אוכלים ומפטפטים.

לואי לא יכול להפסיק לחייך אל הארי, שישב לידו על הספה. הוא שמח שהחבר שלו מרגיש בסדר היום. בור צומח בבטנו למרות שהוא מנסה לא לחשוב עד כמה ימי "אני מרגיש בסדר" נשארו באמת.

ללואי יש רעיון. "בוא נלך לאנשהו היום," הוא פולט החוצה.

הארי מסתכל עליו, גבותיו מורמות.

לואי מעיף מבט ומשחק עם ידיו בחיקו. "רק אם אתה רוצה. פשוט חשבתי..."

הארי קוטע אותו. "אני אשמח. יהיה נחמד לצאת קצת מהמלון המדמם הזה."

הפרצוף של לואי קורן מאושר. "אולי אני אוציא אותך לדייט מתאים."

נייל משנה תנוחה בכיסאו. "אממ, מצטער לקלקל לכם בחורים, אבל האם מישהו הסתכל החוצה?"

הארי מזעיף פנים. "לא למה?"

"יש סופת שלגים ראויה שם," זאין מתפרץ. הוא קם ממושבו ופותח את הווילון וחושף את הסערה בצד השני של החלון. "לא היית עושה כלום גם ככה עם תנאי הדרך האלה."

הוא צדק. האדמה הייתה מכוסה בשמיכת שלג רכה ועבה. אם לשפוט לפי השמיים האפורים הכבדים, זה לא יפסק בקרוב. לואי צונח בתבוסה במקום על הספה, מניח לראשו ליפול בכתפו של הארי. ידיו מתחילות לסרק את עצמן בשיערו של לואי.

"בסדר, לו," הוא אומר. "אנחנו עדיין יכולים לצאת."

"הארי," מזהיר ליאם, "יש מלא שלג, זה לא בטוח..."

"אני יודע," הארי קוטע.

לואי מטה את סנטרו כלפיו. "על מה אתה חושב?"