לואי למד משהו היום. לעיתים רחוקות מאוד, יש רגעים שמתרחשים בחייך בהם הזמן כן עומד במקום. אתה לא יכול לבחור את הרגעים האלה. שום כמות של שעוני נפץ, או תפילה לאל שהוא אפילו לא מאמין בו, היו יכולים לגרום לזמן לעצור בתנאים האלו.
לא הרגעים הטובים עומדים במקום, או הרגעים הרעים, אלא החשובים. אלה שמעצבים אותך והופכים לגרסה הבאה של עצמך. זה כאילו שהיקום רוצה שתספוג הכל, ולא רוצה משהו הפכפך כמו הזמן שיפריע לו.
ללואי יש את הרגע שלו היום. הוא פשוט יכול להרגיש את זה. גם להארי יהיה את הרגע שלו היום.
האם ידעתם שהזמן עוצר במקום כשאתה מת?
ללא קשר, לואי והארי ניהלו אחר הצהריים מושלם. לואי שוכב עם הארי במיטת ילדותו, כשהארי תחוב בחזה של לואי ולואי נשען על ראש המיטה.
גשם עמום מטפטף מחוץ לחלון. ידו של לואי נרדמה לפני שעות, הסתבכה בתלתלים ובחום של הארי. הוא לא יכול לזוז מעמדתו.
אן נכנסת מדי פעם לבדוק מה איתם לאורך כל היום, ומביאה איתה אספקה בלתי נגמרת של שמיכות עבות, מכיוון שלהארי כל כך קר.
בכל פעם שהיא נכנסת לחדר עיניה נוצצות מדמעות לא נשפכות, אבל יש לה חיוך מרגיע.
כל כמה זמן הארי מתחיל לרעוד כל כך חזק עד שהמיטה מתחילה לרעוד. לואי פשוט מקרב אותו לגופו החם, לוחש שטויות מרגיעות באוזנו עד ששריריו נרגעים שוב.
מה שמעניין הוא כמה שקטים השניים היום. זה לא יום מלא בווידויים במיטת המוות ברגע האחרון, או הצהרות אהבה מטורפות. לבנים בקושי יש מה לומר בכלל.
לואי לא יודע כמה זמן מאוחר יותר הגשם הרפה, והוא מבין עד כמה החדר שקט עד כאב. פניו לבנות והוא עוצר את נשימתו.
"הארי?"
...
הוא מרגיש את הגוף שלו דומם. ועיניו מיד נרטבות מדמעות עבות וחמות.
"זה בסדר, האזה. אתה בסדר עכשיו. אין עוד כאב עכשיו," הוא נחנק, אבל בעיקר כתזכורת לעצמו.
לואי יודע שהוא צריך לקום עכשיו. ללכת להביא את אן. אבל הוא לא יכול לעשות את זה, הוא לא מוכן לשלוף את ראשו של הארי מחזהו, או להתיר את ידו משערו של הארי.
אז במקום זאת הוא מושיט יד לטלפון שלו על שולחן המיטה ביד החופשית שלו. הוא יודע שזה לא הדרך שהוא צריך לומר לה, אבל הוא לא יכול לחשוב כרגע.
דמעות מעוותות את הראייה שלו, ומקשות לראות מה הוא עושה. כשהוא מקליד את הטקסט, הוא מרגיש את רסיסי השפיות האחרונים שלו מתפוררים.
לאן: הוא איננו.
הוא מניח את הטלפון בחזרה ומתחיל להתייפח על החיים היקרים, כי זה לא אמיתי. זה לא יכול להיות אמיתי. דרך דמעות מטושטשות, לואי מסתכל במעורפל על החלון שגורם לו לבכות חזק יותר וגם לחייך.
קשת בהירה צובעת את השמים.
***
אל תדברו איתי, אני בוכה. הארי אשכרה נפטר בידיים של לואי, בתוך החיבוק שלו.
חה הלכתי לבכות שוב פעם :)
נשאר עוד שלושה פרקים ואני מסיימת עם הפאנפיק מה-
YOU ARE READING
I Want To Write You a Song {הושלם}
Romanceהכל התחיל עם כאבי הראש. הארי בסדר, הוא חשב, אך כל כך עייף. ♡ הספר מתורגם באישור, כל הזכויות שמורות לכותבת המדהימה @twoghostsinonehome. מקום ראשון במוות - 24.02.2021
