פגשתי את האיידול שלי

השבוע בניו יורק •אן•

הארבעה ימים האחרונים עברו מהר,בלי ששמנו לב כבר הגיעה הזמן לנסוע להופעה.
״אם לא תמהרי, אני לא אחכה לך״ אמרה לי לינוי תוך כדי שהיא שמה עקבים.
״למה ה15 סנטימטר האלה? זה לא יעזור,ושוגה ירגיש לא בנוח לידך״ אמרתי לה, כאילו שהוא יסתכל עליה בכלל.
״למה? הוא עדיין יהיה יותר גבוה ממני״ שאלה לינוי
״מה הקשר? התכוונתי בגלל הפרצוף״ אמרתי לה ושניה אחר כך היא זרקה עליי את העקב.
״זה היה יכול לפגוע בי״ אמרתי לה בטון נפגע, עצרתי את עצמי מלצחוק כשאני אומרת את זה.
״חבל שזה לא פגע בך...״ אמרה לי בסינון שיניים
״אווו מחמם את הלב״ אמרתי ודפקתי על הלב שלי.
״אני סוגרת לנו עוד שלוש שבועות כאן.״ אמרה לי לינוי, תוך כדי התעלמות ממה שאמרתי.
״בואי נגיע כבר להופעה״ אמרתי לה בגלגול עיניים וירדנו לכיוון המעלית מהר.
§................................................................................................................................#
״אני הולכת לפגוש את אהבת חיי״ אמרה לי לינוי בחיוך כשהזמינה מונית.
״שוגה?״ שאלתי בשקט. אני? ילדותית? מי שמדברת
״לא, לא, הכוונה לאיזה חתיך שבא להופעה״ אמרה לי לינוי בחיוך ערמומי.
״אייש, מי יירצה אותך אם ההר ששמת לעצמך על הרגליים״ אמרתי לה
״תסתמי, המונית מגיעה, אולי זה אהבת חיי״ אמרה לי בחיוך ושמה לי יד על הפה להשתיק אותי
״איזה צירוף מקרים מסקרן...החוצפנית והמנומסת...שוב״ אמר לנו הנהג מלפני ארבעה ימים. ״התגעגעתם כל כך?״
״תמות״ אמרתי כשפתחתי את הדלת ״תיחנק״ הוספתי כשהתיישבתי ליד לינוי ״תישרף״ חתמתי כשסגרתי את הדלת.
״מחמם את הלב״ אמר לי בגלגול עיניים, ״ובמה זכיתי שקיבלתי כל כך הרבה ברכות מהרבנית??״ שאל אותי בטון רציני אם פרצוף מלגלג.
״בבעיות נפשיות״ אמרתי לו, זה באמת לא היה קללות, אבל עכשיו נשמעתי סתם מטופשת. ״מה שלומך, צחוק של מלאך?״ פנה אל לינוי. שלא תזרום איתו, שלא תזרום עם החוצפן. והיא רק חייכה אליו. היה ממש באלי לצאת עליה ולהגיד שיש לה צחוק של השטן, אבל זו לינוי, אני לא יכולה לעשות את זה. זה ייפגע בה, אז וויתרתי על האגו שלי.
"בסדר, איך אתה?"שאלה אותו, היא הייתה במצב רוח טוב, מי לא? הופעה של איידולים שאנחנו מכירות כל כך הרבה זמן ועוד בשורה ראשונה, אבל למה לדבר עם מישהו שפגשנו לפני 4 ימים ועכשיו אנחנו רואות אותו שוב?
"אני בסדר, אבל נראלי שחברה שלך קצת מובכת מהסיטואציה" ציחקק, האדמתי, מה שלא עשיתי לפני כן, ממש לא הייתי מובכת, כאילו עכשיו כן, לפני כן לא. "מה, פחחח אני ממש לא מובכת" עניתי ונהייתי עוד יותר אדומה. ורמזתי לה שאני רוצה שנרד מהמונית. לא הרגשתי בנוח לידו, כאילו הוא יכול לפגוע בנו, אבל לינוי נורא חברותית, זה לפעמים מעצבן. "אז למה את אדומה?" שאלה אותי לינוי, היא מפגרת או שהיא עושה את עצמה? 
"כי אכלתי פלפל חריף לפני כן" עניתי בשיא הטמטום שלי. מה זה התירוץ העלוב הזה?
נהייתי אדומה יותר, רמזתי שוב ללינוי עם היד שהגיע הזמן לצאת מהמונית ולקחת אחת אחרת.
״זה התירוץ הכי גרוע ששמעתי עד היום, ובצבא בישראל שמעתי על חייל שנדבק במחלת הפרה״ אמר לי הנהג,למה הוא פונה אליי? שיסתום ויעשה את העבודה שלו, מילא היה נחמד, אבל הוא היה סתם מגעיל.
״למה אתה כל כך מגעיל?״ שאלתי אותו כדי להעביר נושא.
״אני לא. אני נחמד לבנות יפות״ אמר וקרץ ללינוי, היא הסמיקה וציחקקה צחוק מטומטם, באמת יש לה צחוק של השטן. אני האדמתי עוד יותר.
ואז כאילו לא אמר מספיק הוסיף "ואת לא בת ולא יפה".
״בואי ניצא מהמונית מעכשיו״ לחשתי באנגלית . טעיתי באיות של משהו מהלחץ, לא ידעתי של מה. בכול מצב הנהג רק הרים גבה והמשיך לנסוע.
׳למה?׳ שאלה אותי בוואטצפ שניה אחרי שאמרתי את זה.
׳ככה, תגידי לו שאנחנו רוצות לרדת׳ כתבתי לה בווטצאפ.
׳לא, תגידי לו את׳ כתבה לי בחזרה והוסיפה אימוגי של חזיר.🐷
היא חושבת שזה מצחיק? ׳סבבה׳ כתבתי לה בעצבים.
״תוריד אותנו פה,מייד״ אמרתי לנהג, הוא היה קצת בשוק ואז עיקם את הפרצוף שלו לחיוך.
״למה? הייתם עשר דקות בשקט ורקמתם איך לרושש אותי מפרנסתי?״ אמר במסכנות.
״תוריד אותנו פה״ המשכתי להתווכח איתו. איך הוא יכול בכלל להתווכח איתנו על דבר כזה.
״לא, לא, כבר הגענו״ התערבה לינוי,״תוריד אותנו פה״ אמרה והצביעה על המופע שהיה תלוי עליו שלט גדול של הלהקה. הוא הוריד אותנו. ירדנו ישירות להופעה.
התמקמנו וניסיתי לשכוח ממנו. איך הוא יכול להיות כלכך מעצבן כשאני אפילו לא מכירה אותו?

*כשנגיע ל3 כוכבים אני יפרסם את החלק הבא*