פגשתי את האיידול שלי

האח הערס מבין השתיים

הרמתי את המחבט וכמעט נתתי לו אותה בראש כשהוא תפס אותה.
"מי את?" שאל אותי בחטטנות.
"מי אתה?" שאלתי אותו שאני מדגישה את המילה *אתה*
"אני גיהיון, ואתן?" הוא שאל עדיין לא נרגע מזה שמישהי זרה ניסתה לחבוט בראשו.
"סליחה, שוב, מי אתה??" לינוי שאלה אותו.
"נו אח של גי'מין" אמרתי והורדתי את המחבט. נהדר. נשאר יומיים עד שהם חוזרים ואני פשוט חייבת לנסות להרוג לאח שלו.
"כן, זה אני, מי אתן?" ענה בסטרס.
"מה אתה עושה פה?" שאלה אותו לינוי והתעלמה מהשאלה שלו.
"תענו לי כבר!!"  צעק עלינו  בפתאומיות.
הכנסנו אותו לבית, הוצאנו לו לשתות משהו, ואז אמרנו לו מה אנחנו עושות פה.
"אהה מגניב,אז זהו? זה מה שאתם עושות פה?" הוא אמר בחיוך מזויף.
"כן" לינוי ענתה לו.
"טוב, אל תספרו לגימין שהייתי פה, המשך יום טוב!" אמר לנו וכמעט הצליח לברוח.
"אני לא מבטיחה כלום, אני דוגלת באמת" לינוי צעקה לו והוא הסתובב.
"אז תמציאי שקר לבן" אמר לה.
"שקר לבן, שקר שחור,שקר חום,שקר וורוד,שקר סגול,שקר צבעונ-" לינוי אמרה ואני קטעתי אותו באמצע. "כן,הבנו,שקרים בכל מיני צבעים, יש פואנטה?" שאלתי אותה וזה פעם ראשונה שאח של גי'מין כנראה הסכים איתי.
"כן,שקר זה שקר, ואני לא משקרת" היא אמרה לו "במיוחד לא לאיידולים שלי" היא הוסיפה.
"את לא קוריאנית" הוא אמר לפתע. " אולי אסיאתית, אבל לא קוריאנית" הוא המשיך עם אותו טון דיבור.
"חד ראיה שכמוך. מה נעשה עם המידע הזה?" לינוי ענתה לו.
"מה אתם עושים בארץ שלכם לגבי שקרים?" שאל אותה בהתעניינות.
"תולים את האנשים עם אותו סוג שקר שהם סיפרו, למשל: סיפרת שאמא שלך הרגה אותך בגלל ציון במבחן, נוודא שאמא שלך תהרוג אותך במציאות" היא ענתה לו והוא הסתכל עליה מזועזע.
"היא צריכה טיפול, אני יודעת" אמרתי לו כשהמבט שלו פנה אליי.
לינוי סתם גילגלה עיינים.
"בכל מצב, שקר אצלנו זה סתם אמצעי שלום והגנה" אמרתי לו, למקרה שחשב שלינוי רצינית.
"טוב תראו,אני פשוט ילך ותעשו כאילו לא הייתי פה טוב? ביי" אמר וברח. אחרי טריקת הדלת החדה פניתי אל לינוי
"הפחדת אותו!!" אמרתי לה,
"כמו שצריך!" היא ענתה לי.

אחרי יומיים:
שמעתי דפיקות בדלת ב10 בבוקר. קמתי מהמיטה, פתחתי את הדלת, ראיתי מישהו מטושטש. זה בטח מישהו שבא לבקש תרומות,אם אני תורמת למישהו את הבגדים של גי'מין, זה רק לי. אמרתי והמחשבה הזו חיממה אותי שעוד מישהי/ו תלבש את הבגדים של גי'מין. פתחתי את הדלת בעצבים. ראיתי מישהו מחייך אליי, "תרמנו כבר" אמרתי לו וטרקתי לו את הדלת בפנים. ונכנסתי שוב למיטה,והתכוונתי להתכסות בשמיכת ה-פוך הנעימה שלי, כששמעתי שוב דפיקות בדלת, עדיין לא ראיתי כל כך ברור.
"את מתכוונת לטרוק לי את הדלת בפנים שוב?" התורם הנודניק שאל אותי.
"כן" עניתי וטרקתי את הדלת שוב,הפעם הספקתי להתכסות בשמיכה ולעצום עיניים.
"אבל זה הבית שלי!" שמעתי צעקה אחרי שלוש דקות.
פקחתי את העיניים שלי במהירות ורצתי לפתוח את הדלת.
"סליחהה"אמרתי לו והוא פשוט בהה בי.
"את גירשת אותי מהבית שלי,פעמיים, טרקת לי את הדלת של הבית שלי בפרצוף, פעמיים. ועיצבנת אותי עם הפוסטר. וכל זה בתוך שבועיים וחצי. שמתוכם 10 ימים לא הייתי פה." אמר לי, ועכשיו ממש הרגשתי רע עם עצמי.
"סליחה?" חזרתי על עצמי.
"טוב נו, זה בסדר" הוא אמר לי.
"שכחת גם ניסתה לבשל חביתה מעל הראש של אח שלך" לינוי אמרה בדיילי כשקמה.
"סליחה?" גימין שאל המום.
"היא שתתה קצת אתמול, יש מצב היא בהזיות" ניסיתי לכפר על עצמי.
"בכול מצב, היה עיקוב, רק אני וטאהיונג באנו היום,והוא קצת עסוק,שאר הבנים יבואו מחר, אתם באות איתי לשדה התעופה לאסוף אותם?" שאל אותנו גימין.
"כן, אנחנו באות" אני ולינוי אמרנו ביחד ועל הפרצוף של לינוי היה מרוח חיוך ערמומי.   
"טוב,אז ברשותכם..אני אלך לברר על הקטע של החביתה" אמר גימין והסתכל עליי במבט חשדני.
"זה לא נכון!!" אמרתי לו שהוא יצא מהבית, "אפילו לא היה ביצים בבית!!" אמרתי לו.
"את זה אנחנו נברר" אמר לי גימין בחיוך מרוצה על זה שהצליח להדאיג אותי, כאילו לא עשה את זה עד עכשיו.
"אין צורך לברר, אח שלך לא יבין על מה מדובר" עניתי לו.
"טוב, אז אני יברר בעקיפין. יש לי דברים לעשות, להתראות" אמר לי וירד במעלית.
"כשאני יגמור עם הכלבה הזו היא תהיה מסכנה" מלמלתי לעצמי.
"לינוי!!" צעקתי עליה.
"אני דוגלת באמת" שמעתי אותה עונה לי.
"אז כדאי לך להתחיל לדגול בשטן, ימפגרת!" צעקתי עליה בחזרה.