פגשתי את האיידול שלי

פלאפל פעם ראשונה

"אז אתם חוזרים מחר?" שאלתי את הובי.
"כן" הוא ענה לי תוך כדי נהיגה, יצאנו רק שתינו לקנות להם פלאפל, אני ולינוי ממש רצינו שיידעו מה זה.
"אבל למה?? עוד לא ראיתם כלום פה!!" אמרתי לו.
"זו העבודה שלנו, חוץ מזה יש לנו את כל היום פנוי וגם את מחר עד הצהריים, אל תשכחי שאנחנו בלי מאבטחים ובלי כלום, שגם זה קצת מסוכן" אמר בנסיון לגרום לי להבין.
"אבל אתה לא מתבאס לפעמים?" שאלתי ובדיוק הוויז הודיע שהגענו ליעד.
"אני מעדיף להסתכל על הטוב ולא על הרע" אמר לי הובי שניה לפני שיצאנו מהאוטו. הזמנו את המנות של הפלאפל והובי התלהב מסוג האריזה של האוכל.
"מה שנקרה: אל תסתכל בקנקן אלה במלצרית,היא יותר יפה" אמרתי לו בחיוך, התקדמנו אל עבר האוטו ביחד עם השקית.
"בקוריאה זה היה נחשב חוצפה להגיד את המשפט הזה" הובי הסתכל עליי.
"אה.. אופס" מלמלתי בשקט.
"אבל אנחנו לא בקוריאה" הובי צחק ואז גם אני הצטרפתי אליו.
"הגענו!!" הכרזתי כשהגענו לבית של לינוי, היא גרה לבד בדירה קטנה, בשכירות, בירושלים.
משום מה הדירה הייתה נעולה.
"הם לא פה?" שאל הובי בתהייה כשראה שלא פותחים לנו.
"אני יתקשר ללינוי" אמרתי לו והוצאתי את הטלפון שלי.
"איפה את??" שאלתי אותה ישר שהיא ענתה.
"בבית של ההורים שלך" היא ענתה לי.
"איפה?!" שאלתי שוב בשביל לוודא שאני שומעת נכון.
"בבית של ההורים של-" היא ענתה לי שוב
"למה את שם?" קטעתי אותה.
"הבית שלי מלוכלך, ההורים שלך בבית, ככה יוצא טוב לכולם" היא אמרה לי.
"שניה רגע, תני לי להבין, את. לקחת. את.הבנים. אל. ההורים.שלי?!" אמרתי לה והדגשתי כל מילה ומילה.
"כן! והם מחכים לך! אז בואי מהר" היא אמרה לי במהירות וניתקה את הטלפון.
ג'י הופ בהה בי בשאלה.
"לאן הולכים?" שאל
"להרוג את לינוי" עניתי לו.
"למה?" שאל אותי.
"פגשת פעם את ההורים שלי? או את אחי הגדול?" שאלתי אותו.
"לא.." הוא אמר באיטיות, מנסה להבין מה קורה פה.
"אז המזל שלך נגמר כרגע, נוסעים להורים שלי" אמרתי לו וירדנו במדרגות. כשהגענו לאוטו הובי הציע לנהוג ואני הסכמתי.
"אז היא לקחה את כולם אל ההורים שלך?" הוא צחק, איזה צחק? טוב שלא נחנק מצחוק.
"כן" אמרתי ביאוש.
"אני מניחה שהמזל שלכם נגמר כשגאנקוק עזר לי" נאנחתי.
"דווקא כיף לדבר איתכם" הובי הכחיש את מה שטענתי.
"שלך ספציפיט נגמר עוד לפני, בהופעה" אמרתי לו.
"אוקיי נכון, כמעט שכחתי מזה" הוא התפקע מצחוק.
"זה פה" אמרתי לו והצבעתי על הבית הפרטי, הוא לא היה גדול מדי אבל בית יפה סך הכול. ירדנו והגענו אל הבית שלי.
"אןןן" כל המשפחה שלי באו לחבק אותי.
"היי אבא,היי אמא, היי עומר" אמרתי להם וראיתי שעומר הספיק לחזור לדשא מסביב לבית.
"מה הוא מחפש שם?חודשיים לא ראה אותי וזה התגובה היחידה שלו?!" שאלתי אותם.
שמעתי צרחת ניצחון.
"אם תלכי לשם, תגלי" אמר אבא שלי במבט מיואש.
"'שלום! אתה נראלי קצת חיוור רוצה לאכול?" אמא שלי שאלה את הובי.
ג'י הופ קד אליה כמו שנהוג בקוריאה וסירב בנימוס להצעה.
התקדמנו אל הדשא וראיתי את עומר משחק כדורגל עם ג'ין, יותר נכון ראיתי את ג'ין בורח מעומר ומהכדור, ואת כל השאר בוהים במחזה.
"קבל את זה!!" צעק לו עומר.
"דייייי" גין החזיר לו תשובה.
"ואת זה" עומר בעט חזק יותר בכדור.
"כולה שאלתי אותך איפה אפשר לקבל כוס מיםםם" ג'ין המשיך לצעוק לעברו ולרוץ. מחזה שנורא הצחיק את טאה וקוקי
"אה כן? רוצה להלחם נגדי?!" עומר צעק שוב.
"לאא!! שחרר ממני בן אדם!!" ג'ין רץ סביב העץ.
״למה לא?אתה מפחד?״ עומר שאל אותו ונאמגון היה בהלם מכך שעומר עדיין לא הבין שגין *לא* רוצה לשחק איתו
״חכה, חכ-ה״ גין המשיך לרוץ והתנשף ״אני תכף מביא אלייך את כול הארמיז!!!״
״מה אתה אומררר״ עומר המשיך לענות לו והגביר את קצב הריצה.
"עומר! חאלס!" צעקתי לו ורק אז עומר הפסיק
"טוב שנזכרת לבוא" צעק אליי ג'ין .
"למה הבאת כל כך הרבה בחורים הבייתה? אחד מהם חבר שלך?" עומר פנה אליי "תחזיק שניה גבר" עומר פנה גם אל נאמגון והניח את הכדור בידיים שלו, שהיה בהלם מיכולות הנימוסים של עומר.
"לא" עניתי לו.
"אחד מהם חבר שלי!!" לינוי צעקה והצביע עליה ואז על יונגי,עם חיוך מרוצה.
"מסכן" עומר בהה ב-יונגי,"אתה כבר מתכנן את המסיבה שתעשה כשתזרוק אותה?" המשיך.
"הוא לא יזרוק אותי!" לינוי כמעט צרחה מעצבים.
"אההה" עומר התקדם אל יונגי "אין לך רחמים? לתת לה לחיות באשליות שתתחתנו ותביאו שלושה ילדים וכלב לעולם?!" עומר אמר בקול מיואש.
"אני לא מבין, ככה מברכים זוגות בישראל?" יונגי היה מבולבל.
"מי זה?" פנה אליי ג'י הופ בפתאומיות
"פסיכופט" ג'ין ענה בקוריאנית להובי.
"היי, עומר, מי אתה?" עומר פנה אל הובי.
"נעים מאוד, ג'י הופ, הוסוק, אתה יכול לקרוא לי הובי" ענה לו.
"התחביב שלך זה להיות תקווה?" התבדח איתו.
"סליחה?" הובי שאל אותו.
"לא משנה, אני אוהב אותך, אתה יודע לשחק כדורגל?" עומר שאל אותו.
הובי היה נראה כאילו הוא נורא מחושב בתשובה שלו אחרי המחזה שראה פה.
"אני אוהב, אבל אני לא כזה בכושר" ענה לו לאט לאט ואז רץ במהירות אל שאר הבנים.
"חבל.. דווקא היה כיף לפיקצו, תשאלו אותו"
"מי זה פיקאצו?" שאלתי את עומר.
"אני" ג'ין ענה, "הוא קורא לי ככה רק כי לבשתי צהוב היום, ולא אני לא נהנתי" ג'ין המשיך.
"היי,מי זה פה גימין?" עומר שאל בחיוך.
"למה אתה שואל?" גימין שאל אותו בחשש.
"סתם, נשמע אחלה גבר, כבר יש לי כינוי בשבילו"
"אוי ואבוי" לינוי מלמלה בשקט.
"זו אשמתך ואת יודעת את זה!!" אמרתי לה.
"עומר,די, הם רוצים לאכול." אמרתי והבאתי להם את המנות פלאפל.
התיישבנו על הדשא כולנו ועומר נכנס לבית.
"הוא קצת מפחיד..." אמר ג'ין "ויש לכם פה אוכל טעים" הוסיף אחרי שלקח ביס מהפיתה.
"כןן אני אוהב את זה!!" אמר טאהיונג ונאמגון וגאנקוק הסכימו איתו.
"זה האח הגדול שלך?" שאל אותי הובי.
"הוא קצת ילדותי לא?" המשיך, "כאילו אני לא מתכוון למתוח ביקורת או משהו אבל-" אמר במהירות.
"זה בסדר הובי, הוא ילדותי אני מודעת לזה, אבל זה לא האח הגדול שלי" אמרתי לו.
"לא?" יונגי שאל.
"לא" לינוי מלמלה ״זה האח הקטן שלה״ המשיכה.
עומר בדיוק הגיע.
"עידן יגיע בעוד חצי שעה" הוא הודיע לי וללינוי בעברית "אני אומר בוא נחביא את כל הבחורים במרתף" הציע בהתלהבות.
"לא!! לך מפה! קישטה!" לינוי אמרה לו באנגלית.
"אני לא חתול!!" השיב לה.
"אם לומר את האמת, אתה קצת דומה לחתול" ג'ין אמר.
"מה זאת אומרת?" שאל אותו בתהייה.
"שניכם רודפים אחרי כדור כמו טמבלים" אמר ג'ין.
"מי אמר לך שרדפתי אחרי כדור??" עומר ענה לו.
"אוקיי, עומר, לך מפה!!" אמרתי לו ודחפתי אותו לבית.