"כן, ג'ון, מה הפעם?" אמרתי לו וריצל נאנחה.
"ככה לא פונים לבוס ג'ון" היא לחשה לי כשברור שרצתה שגם הבוס יישמע את הלחישה.
"זה בסדר" אמר לה. לפתע נשמע טווח של יריות. ג'ון ואלכס רצו לראות מה קורה וגילו מהר מאוד שזה מאפייה שעורבת להם, לקחו את הנשקים של...
•לינוי• קמתי בבוקר, צחצתי שיניים ואז קלטתי שגאנקוק הגיע לפה, ואני פשוט נתתי לו להסתכל עליי, בלי להסתכל במראה על איך אני נראית, יותר גרוע, היה לי אופציה להיות ידידה שלו לכל החיים.ולהיות עם יונגי, להתחתן ולהביא 3 ילדים לעולם. לבכור ייקראו Min דניאל, לשני Min בן -צא יונג ולבת האחרונה Minליה, שם ישראלי וקוריאני ביחד. ״שוב פעם את חולמת״ אמרה לי אן כשנכנסה לחדר האמבטיה, אנשים יכולים לקרוא לי ילדותית ולא מבינה עניין ובגלל זה לא סיפרתי לאף אחד על החלום הנסתר שלי, שכמובן חשבתי שזה לא ייקרה באמת, ודווקא כשהיה לי אתמול בלילה הזדמנות, לא עשיתי כלום,החלום הזה ירד מהפרק לפני 4 שנים, אחי שנתיים שהייתי ארמי והכרתי במציאות של אז.. אבל עכשיו, פתאום צצה בי תקווה חדשה, כמובן טיפשית, אבל אם יש סיכוי שזה ייקרה , אני הולכת על זה. ״אני לא״ עניתי לאן,בכול מצב, אני לא צריכה שהיא תצחק עליי ועל חלומותיי בפרצוף כשתשמע אותם. ״בא לך ללכת לאיזה מסעדה?״ ניסיתי להעביר נושא. ולקחת קצת מים בפה שלי וגירגרתי פעם אחרונה, ״כן, נזמין את קוקי איתנו״. היא ענתה לי, לא הבנתי על מה היא מדברת, ואז התחלתי להפנים את מה ששמעתי, לא להאמין, יש לילדה הזו את המספר שלו מאתמול והיא לא הביאה לי אותו, בלעתי מהר את המים עם המשחה, התחרטתי על המעשה הפזיז הזה שניה אחרי, אבל לא היה אכפת לי. ״גאנקוק?קוקי? ג'ון גאנקוק?!״ שאלתי אותה וניערתי אותה, ניפגש איתו, שוב!!!. ״לא, נראלך יש לי את המספר שלו?! סתם צחקתי״ אמרה לי אן בחיוך מתגרה, ״באלי להרביץ לךךך״ דחפתי את האצבע שלי לתוך הפרצוף שלה. זה לא נושא לצחוק עליו. ״אז את רוצה לצאת למסעדה ?״ שאלה אותי אן ולבשה את התיק צד שלה. לקחתי את הטלפון שלי ונעלתי את החדר בעצבים. ״כדאי לך מאוד שאריאנה גרנדה תשיר במסעדה ושנכיר אותה ונהיה ידידות שלה!!״ אמרתי לאן שירדנו במעלית של המלון. ״חשבתי שכבר התעוררת מהחלומות שלך״ ענתה לי אן, ״זה הקטילה הכי חרושה ומעצבנת שיש, אז אני יעשה כאילו לא שמעתי את זה״ עניתי לה בעצבים. אן הדליקה את האינטרנט סוף סוף מאתמול בלילה, ואז כשראתה את ההודעות שלה, חייכה לעצמה חיוך קטן. סגרה את הטלפון וחייכה אליי, חייכתי אליה בחזרה,למרות הכול שלא הבנתי מה קורה, אבל לא כל דבר הוא ענייני. המונית הגיעה ועלינו עליה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
זו ההודעה שאן קיבלה מגאנקוק, אם זה היה מצב נורמלי והיינו בישראל, הייתי חושבת שלהסתכל בטלפון של אן כשהיא בשירותים זה לא מנומס, וגם שהיא מותחת אותי, אבל היא לא ידעה שאני יסתכל לה בטלפון, היא חזרה מהשירותים וישר התקפתי אותה, במיוחד שלא יכולתי להשיב על ההודעה כי יש לאן חסימה בטלפון. "יש לך את הטלפון של גאנקוק?!" שאלתי אותה ונופפתי לה בטלפון שלה, "למה את מחטטת לי בטלפון?" ענתה לי, "תני לי להקליד הודעה לגאנקוק" אמרתי לה בחיוך מתגרה, היא בטוח תתן לי, היא תבין אותי ואת החלומות שלי. "לא" היא ענתה לי בפשטות ולקחה ממני בכוח את הטלפון, "למה לא?" שאלתי אותה, באמת שלא הבנתי, היא אמורה להבין אותי, וגם זה די חוצפה מצידה לא לתת לי אחרי שאני הייתה זאת שהכירה לה אותם. "כי את לא שולטת בעצמך" אמרה לי בפשטות , ואז הוסיפה, "כשתדברי אליהם כמו שאת מדברת אליי אז אני יתן לך לדבר איתם". אבל - אני לא מבינה, היא חושבת שהיא כמוהם?! "את בת דודה שלי, הם האיידולים שלי" עניתי לה, אני אוהבת אותה יותר, בכול זאת אני מכירה אותה יותר ועברתי איתןה המון, אבל הם האיידולים שלי, כאילו, אני מגשימה פה חלומות. "אז?" היא ענתה לי ואז ההבנה התחילה לחדור אליה, "אייש, אל תגידי לי שאת מעדיפה אותם" היא אמרה לי בטון מאשים, "לא להאמין" הוסיפה ובהתה בי. "אם את לא רוצה אני לא אגיד את זה" אמרתי לה והמילים יצאו מהפה שלי לפני ששמתי לב, תוך כדי שמענו הודעה חדשה מהטלפון של אן. היא קראה לי את ההודעה שהיא קיבלה מגאנקוק. ^do you want meet me and V,and jimin to coffe?^ "
אנחנו הולכת לשתות איתם קפה" חייכתי לעצמי ןאוטומטית ישר סידרתי את השיער. "אני הולכת להיפגש איתם, לא את" ענתה לי אן באכזריות, היא כמובן תיקח אותי ברגע האחרון איתה, אז פשוט העדפתי לשתוק. "יקירתי, מה את רוצה שאני יזמין לך לאכול?" עניתי לה בנימוס כנשנכסנו למסעדה והתכוונו להזמין, "תסלחי לי?!" ענתה לי אן ולפי המבט שלה הייתה בשוק מההתנהגות שלי. "תירגעי" אמרתי וקרצתי לה, "הפעם אני מזמינה" חייכתי אליה. הזמנו אוכל ואז פתאום היא זרקה אליי משפט הזוי. "אל תדחפי לשיחה שתהיה לי איתם, ואם את עכשיו מזמינה אותי לאכול בשביל להתחנף, צר לי להודיע לך שזה לא יעבוד לך" אמרה לי ואז חייכה אליי חיוך מתגרה, "אני אף פעם לא מתחנפת, את יכולה לעקב את הגורל אבל לא למנוע אותו" עניתי לה וקיוויתי שתבין את המשמעות. "מה?" ענתה לי ובהתה בי במבט של 'איזה מפגרת'. "מה שאני אומרת זה שאת יכולה לעקב את הנישואים או החברות שלי עם שוגה, אבל לא למנוע את זה" הסברתי לה, היא באמת לא הבינה או סתם רצתה לשמוע עד כמה הגורל אכזר לשאר הארמיז?! "אהה, כמובן, לא התכוונתי חס וחלילה לשבש את הגורל אבל אני רק אומרת, שאין מצב שהגורל אכזר כ"כ ליונגי, אחרי הכול הוא בן אדם טוב" אמרה לי ועשתה תנועות עם הידיים כדי להבהיר את עצמה. "בדיוק, אנשים טובים עם אנשים טובים" אמרתי לה ואז החלטתי להקניט אותה כמו שהיא מקניטה אותי, "וזה הסיבה למה את וגימין לעולם לא תהיו זוג" הוספתי וחייכתי אליה חיוך מכיל. "כן, זה לא הייתה הכוונה שלי, הכוונה שלי הייתה יותר בכיוון של- עם הגורל החליט שאת ויונגי תהיו ביחד הוא צריך להתחשב קצת בצד של יונגי ולתת לו אופציה לברוח לאיזה מדינה קטנה באירופה ששמה לא תמצאי אותו" אמרה לי במהירות, איזה שטויות היא מדברת, ממש התחיל להימאס לי מזה,יותר נכון מזה שהיא מכחישה את העובדה שיש ביני לבין יונגי קליק מיוחד, דחפתי לה את הקוראסון האחרון לפה וכשהיא סיימה אותו (יותר נכון סיימה להיחנק ממנו) קמנו, שילמנו, ויצאנו לראות את ההבדלים בין רנואר בארץ לרנואר בניו יורק.
