פגשתי את האיידול שלי

"...אנחנו קרובים ממה שאת חושבת"

•אן•
מאז שיונגי הגיע השיחה המשיכה עוד שעה ובסוף החלטתי לקום וללכת להזמין עוד תה, הגעתי לדלפק.
"שלום,אפשר בבקשה להזמין עוד תה לשולחן מספר 13?" אמרתי לדלפק וחיכיתי שיענו לי,
"את יודעת משהו? 13 זה המספר של השטן" ענה לי הקול של אלכס באדישות, אני בניו יורק רק 5 ימים, וכבר יש לי כ"כ הרבה טראומות ממנו...
"מה אתה רוצה?" סיננתי לו בין השיניים, היה ברור שהוא לא עובד שם.
"את יודעת... אין לנו שום כוונה לפגוע בך.. למרות הכול שאחרי שנשכת אותי ממש בא לי..." אמר לי,
"אז..אתה יודע להגיש תה כמו שצריך?!" קטעתי אותו ובאתי לחזור לשולחן.
"כלבה" צעק לי בעברית,רוב האנשים לא התייחסו אליו ממש כי הוא צעק בשפה שלא הבינו,לא היה נראה שלינוי שמה לב. אני הסתובבתי אליו,"רק כלבות נושכות חזק כמוך!!" המשיך ברצף
"מה אתה רוצה ממני?" שאלתי אותו בשיא העצבים, הוא לא ייקרה לי בשמות כאלה!
"כלום, רק להזהיר אותך, אנחנו קרובים יותר ממה שאת חושבת ומסוכנים פי שתיים ממה שאת מסוכנת" אמר לי בחיוך והגיש לי את התה.
"שכחת גם מסריחים יותר ממה שאי פעם נשמתי, שים דורדורנט, בן אדם!!" אמרתי לו, חייכתי אליו חיוך גם ועזבתי בלי לקחת את התה.
חזרתי לשולחן, גימין דיבר עם גאנקוק על איזה חלב יותר טעים, והיה נראה שגאנקוק נחוש בדעתו שחלב בננה יותר טעים מכל דבר!
"מתחיל להיות מאוחר קצת, לא חושבים?" אמרתי שהשעה הייתה רק 22:45,
"לא" ענו גימין ולינוי ביחד, גימין עם מבט תמים ולינוי עם מבט של 'סתמי או שאני דואגת לרצוח אותך'. נורא רציתי לעוף מהמקום, אז אמרתי להם להתראות, החלפתי מספר עם גימין!!! מי היה מאמין!!!יצאתי מהבית קפה,הרגשתי שאני צריכה ללכת קצת ברגל אז הלכתי 7 דקות עד שהזמנתי מונית,התכוונתי להגיע לבית מלון, כשבאמצע הנסיעה נזכרתי שהוא יכול לפגוע גם בלינוי!! אחרי הכול אם התאוריה שלי נכונה וזה אנשים מהשוק השחור שמנסים לגרום לסבא שלי להצטער על עסקה שהוא עשה או משהו כזה, גם היא בסכנה!!
"סלח לי, אתה יכול לחזור בבקשה לבית קפה?" אמרתי בנימוס, הוא היה נראה קצת מוזר, אבל הנהן
בשקט,רק 5 דקות לפני שהגענו לבית קפה הבנתי שזה מוזר שהוא יודע איפה הבית קפה שאליו התכוונתי לאור העובדה שהוא לא אסף אותי משם..אבל שתקתי ורק קיוויתי שזה בית קפה מפורסם, הגענו אל הבית קפה והתכוונתי לרדת מהמונית כמה שיותר מהר, הדלת לא נפתחה,
"סלח לי אדוני, הדלת נעולה" אמרתי לו במהירות כשאני מתחילה להיכנס ללחץ,הוא עיקם את הפרצוף שלו לחיוך קטן,הוא לא סתם היה נראה מוזר, הוא היה נראה רוצח!!ראיתי מישהו לבוש במדים של הבית קפה מגיע, התחלתי להבין מה קורה פה.
"פתח לי את הדלת חתיכת זבל קטן" אמרתי לו בחוצפה כשקלטתי שאלכס מתקרב למונית.
"זבל תקראי לאבא שלך" ענה לי בקולו העמוק, עכשיו זיהיתי אותו! זה אותו אחד שהיה בחטיפה שלי! שיט!
אלכס נכנס למונית,ראה אותי וחייך, כשפתח את הדלת שליד המושב שלי בשביל להכנס למונית, יצאתי מהר מתוך המכונית כשיד תפסה אותי,
"לאן זה?" אלכס אמר והסתכל עלי משועשע,
"מה יש לך ממני?" אמרתי ופתאום התחלתי לבכות, במחשבה שאולי הוא ירחם עליי,
"נשכת אותי" אמר לי והוריד את החיוך, "זה כאב" אמר שוב, הוא היה נשמע כמו ילד בן 11 שמתלונן על המכות שקיבל אחרי התנהגות רעה.
"ניסית לרצוח אותי" האשמתי אותו שוב, הוא זרק אותי לתוך המונית, נפלתי לתוך המונית וקיבלתי מכה בראש,
"אם היית מקשיבה למה שאנחנו אומרים לך לעשות, לא היה לך מחשבה שאנחנו רוצחים" אמר לי ואז נכנס למונית,סגר את הדלת,"סע ריצ'רד" אמר אלכס בקשיחות
::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::
גימין:
לינוי אמרה שלא נעים לה להשאר לבד איתנו בזמן שאן במלון, ולכן טהיונג שהיה נראה שהתחבר אליה נתן לה את המספר שלו, והיא נסעה לבית מלון.
"נראלכם יהיה לנו זמן להגיע לחזרה?" אמרתי להם שניה אחרי שלינוי הלכה,היא הייתה בחורה נחמדה ויפה, אבל לא כמו אן,אן הייתה הסגנון שלי, לינוי הסגנון של יונגי וגין,(מה שנדיר מאוד)
"לא" ענה יונגי בשקט,"תגידו, למה ג'י הופ כל כך נבהל ממנה?" שאל בשקט.
"לא יודע,הוא פשוט נבהל" טהיונג אמר, תמיד הוא ניסע למצוא את הטוב בשתי הצדדים, למרות הכול שהפעם אני הייתי בצד של ג'י הופ.
גאנקוק בזמן הזה שתק,"נראלכם שהסוכן ייכעס עלינו?" אמר לפתע,לגאנקוק לא מתאים לפחד מהסוכן שלנו,לכן התפעלתי,שהוא שואל שאלה כזו."הוא לא יידע עם לא נספר לו" אמרתי לו בחיוך ערמומי והוא ישר צחק,ארמי שנראתה בת 13-14  נכנסה לתוך השיחה שלנו בצעקה,"אומייגדדדדד, זה אתם?!" היא צרחה בקולי קולות,חצי בית קפה הסתכל עלינו, גאנקוק חייך במבוכה וטהיונג ענה,
"זה אנחנו, באנגטאן" אמר לה טהיונג בחיוך ואז גאנקוק הוסיף, "אם את יכולה לא לצעוק את זה, זה יהיה נחמד מאוד מצידך" וחייך אליה חיוך מבויש.
"אני יכולה לעשות אתכם סלפי וטיקטוק?" היא שאלה מהר.
"האמת היא שאני מתחיל להיות עייף" אמר יונגי בחיוך ציני, היה ברור שלא באלו לדבר עם עוד מעריצה, אבל זה חלק מהתפקיד שלנו,גם כשאנחנו עייפים ועצובים, תמיד להראות למעריצים אהבה.את האמת,בתקופה שהייתי בדיכאון זה היה נורא קשה לי.
עשינו איתה טיקטוק ותמונה והיא התבאסה ממש שגין לא היה, אבל הבטחנו לה שנאמר לו שהוא הביאס שלה.
"אני מנדב את גימין לומר את זה לגין" אמר גאנקוק,
"ממש לא, אני לא מתכוון להיות זה שינפח לו את האגו שגם ככה מנופח" אמרתי להם,והייתי רציני.
"אולי פשוט לא נאמר לו?" אמר יונגי באדישות,
"אבל הבטחנו,היונג" אמר טהיונג, ממש מתאים לו לדבר ככה, הילד הטוב שבחבורה.
"אתה הבטחת לי שתנקה לי את החדר, קיימת?" אמר יונגי לטהיונג בשקט,
"מתי?" טהיונג דרש לדעת.
"אתמול" שיקרתי והתערבתי גם אני בשיחה, כל הסיטואציה הייתה מצחיקה.
בסוף סיכמנו שטהיונג לא הבטיח כלום ושהוא יהיה מי שיספר לגין על ההבטחה שהיה חשוב לו לקיים. סך הכול היה ערב מהנה,לינוי הייתה ממש חמודה, אבל אן הייתה עוד יותר חמודה, הרגשתי כאילו היא באמת מבינה אותי.
אחרי חצי שעה נסיעה במכונית הגענו לוילה שהשכרנו ושמה גאנקוק קיבל שיחה מהטלפון של אן.