קטעי כתיבה&סיפורים קצרים 🤍🤍

מבט מאוכזב

עוד פעם אני שומעת צעקות, נמאס לי כבר, אני נשכבת על המיטה וסותמת את האוזניים עם הכרית. אחותי נכנסת לחדר ומתיישבת על המיטה שלה, אמאל'ה למה היא הולכת ככה, אני מנסה להרגע ונושמת עמוק. אור? יש מצב שאני לוקחת לך את החולצה למחר? למה נראה לך שאת יכולה לקחת לי כל דבר? אני שואלת עצבנית.
נו אני חייבת, היא אומרת בקול נודניקי. תגידי מה את סתומה? אני צועקת עליה, לא לימדו אותך שלא זה לא? את כל הזמן לוקחת לי בגדים. אולי הגיע הזמן תשיגי לעצמך? אני רואה שיורדת לה דמעה, תינוקת, אני מסננת ומתהפכת אל הקיר.
אני שומעת את צעדיו של אבא שלי, בא להגן על ה"בת החמודה" שלו. באמת אור? מה זה? ככה מתנהגים לאחות? הוא צועק עליי. ואני, לא פראיירית, מגיבה בחזרה, חשבת פעם להתגרש? אתה מבין מה אתה עושה לילדים שלך? אתה רב עם אמא כל שני וחמישי ואז מתפלא כשהיא לא יוצאת מהמיטה. אז אתה עוד פעם מתחיל לריב איתה, מה דעתך לצאת מהסרט שאתה חי בו ולהבין שאתה אבא גרוע? . את כל זה אני אומרת בטון רגוע, יודעת שאני משגעת אותו בדרך הזאת. הוא מסתכל עליי במבט מאוכזב שמסתיר עצב ויוצא מהחדר. עכשיו הם כבר לא צועקים, בטח מדברים על איזו בת גרועה אני.

שתדעו שאני בכוונה לא משתמשת במילים גבוהות מדי אלא כל פעם שאני משתמשת במילה גבוהה אני נזהרת להשתמש בעוד אחת במשפט ( לדוגמא אני שומעת את צעדיו של אבא שלי, בכוונה לא כתבתי אבי) זה לא משהו מעניין אבל משום מה היה חשוב לי לכתוב את זה
והנה שאלה: קרה לכם משהו דומה? (:

רק רוצה לומר שזה לא מבוסס על החיים שלי(: