קטעי כתיבה&סיפורים קצרים 🤍🤍

ורוד עדין

שפתיים בצבע ורוד עדין, היא מסתכלת עליי בחיוך.

אני מושיט את היד לעברה ״את באה לסיבוב?״

היא רק מהנהנהת וקמה מהכיסא בקפיצה.

אני מרים את המשקפיים שלה מהשולחן ומושיט.

היא מרכיבה את המשקפיים ואנחנו יוצאים מהכיתה.

היא מספרת לי על תהיות, אהבות ופילוסופיה.

כמה שיעורים חלפו, אני לא סופר.

היא מהפנטת אותי.

היא קונה בקיוסק טוסט פטריות ואוכלת אותו בביסים גדולים.

היא מסיימת ומעיפה את הפירורים מהחולצה.

״אתה רוצה לראות מקום מיוחד?״ היא שואלת עם חיוך ענק.

אנחנו מטפסים על הגדר וצוחקים.

אנחנו מגיעים למקלט שנראה נטוש, היא אומרת לי שהיא יוצאת בשביל לקנות חטיפים, מבקשת שאחכה לה.

אני שומע מפתח מסתובב ואז צעקה מעוממת ״זאת הנקמה שלי״

משום מה אני כזה אהבתי את האווירה פה

עוד כמה שנים, אנשים שהיום אתם מפחדים מהדעה שלכם יפרחו מזכרונכם😎
צריך לנצל את החיים כי לא תהיה עוד הזדמנות להיות אתם. אף אחד לא יהיה אתם. אז תהיו אתם עדדדד הסוף
(זה עידוד לעצמי כי מסובך לי בלאך)

אין לי כוח אוף
וגם יש לי צורך בחברים אז זה עצוב אני חושבת
וגם די