המון

17 4 3
                                    

אנשים. מלא אנשים. הם הולכים לידי ומולי, כל אחד למקום אחר, לכל אחד יש סיפור אחר. אני קצת מסוחררת מהעומס. אני מסתכלת מסביבי ומוצאת ספסל ריק וקצת מלוכלך. אני מתיישבת עליו ולוקחת לגימה מהבקבוק. אני רואה הומלס יושב ליד חנות נעליים, המעיל שלו נראה כאילו עברו 10 שנים מאז שעבר כביסה. אנשים עוברים על פניי כאילו אני שקופה. ילדה אחת רצה אל עבר ילד נמוך והם מתחבקים. אני מסתכלת עליהם נעלמים בתוך ההמון. אישה אחת נראית אבודה ומסתכלת במבטה לעבר משהו בלתי נראה. מישהו מבוגר מתיישב לידי ומחייך אלי. הוא קרוב מדי. זה מלחיץ. אני קמה ומקווה שלא סתם העלבתי בן אדם נחמד. אני שומעת צעקות ואנשים זזים. הם עלו עלי. הנה את! צועק אחד השוטרים ואני מוציאה את האקדח מהכיס האחורי באנחה .

אוקיי אוקיי 1. חיוכים היה פעם השיר האהוב על אחותי וכשאני חושבת על זה זה לא מתאים לה בכלל אבל בסדר
2. השבוע נפגשתי עם חברה (וואו כל הכבוד כפיים) ואז חזרתי לבד והתיישבתי על איזה ספסל ואמרתי לעצמי וואוווו יהיה פשוט כל כך מתאים לכתוב פה מכתב פרידה הבעיה היא שאין לי ממי.
יום נפלא אהוביי

קטעי כתיבה&סיפורים קצרים 🤍🤍Where stories live. Discover now