קטעי כתיבה&סיפורים קצרים 🤍🤍

כנרת

פעם הכרתי ילד. אני הייתי אז בערך בת 8 והוא היה כמעט בן 9.
היינו ביחד במלון שישב על הים. הייתי מתיידדת עם הרבה ילדים אבל הוא היה מיוחד. אחרי ששיחקנו על החוף הוא סיפר לי שיש לו מחלה, היה לה שם מסובך והייתי קטנה אז היא פרחה תוך שלוש שעות מזכרוני. הוא גם סיפר לי שהרופאים אומרים שיש לו חצי שנה לחיות אבל יש מעט תקווה. ביום הבא הילד כבר לא היה במלון והתיידדתי עם זוג תאומות שהיו קטנות ממני בשנתיים. כשדיברתי עם הילד אמרתי לו שאני בטוחה שהוא יצליח לשרוד וקבענו שאם הוא יחיה עוד עשר שנים נפגש במסעדת ״כנרת״ ששכנה על החוף. אני לא יודעת איך הצלחתי לזכור את התאריך אבל היום עברו בדיוק 10 שנים. מסעדת ״כנרת״ כבר שינתה את השם ל״חוף הדגים״ וגם את העיצוב כולו. הגעתי לשם בשעה עשר, בדיוק בפתיחה. לא ראיתי אף בן אדם שהזכיר לי אותו או שהיה נראה בגילו. חיכיתי עד הסגירה והזמנתי מדי פעם קפה. הוא לא הגיע.

וואו יש בי כל כך הרבה שמחת חיים שזה מדהים (סתם באמת יש בי הרבה שמחת חיים) נראה לי שאני בין הבודדות שאף פעם לא יצרה חברויות עם אנשים זרים (פעם הייתי אפילו יותר ביישנית היום אני פחות ביישנית ויותר חרדה חברתית קלה כזה??🤔🤔)
סתם זה לא באמת נראה לי אני מתארת לעצמי שיש הרבה