קטעי כתיבה&סיפורים קצרים 🤍🤍

שירן

הקול שלה הציק לי אז סתמתי את האוזניים.
היא הסתכלה עליי במבט מבולבל והמשיכה לדבר אבל קצת יותר בשקט.
בהפסקה אספתי כמה חברות וצחקנו על כמה היא מעצבנת.
כשחזרתי הביתה פתחתי קבוצה ״לא מדברים עם שירן״.
הוספתי לשם את כל הכיתה.
לא את שירן.
יום אחרי זה היה ממש מצחיק.
כששירן נכנסה לכיתה ודיברה אל כמה בנות הן פשוט התעלמו ממנה, כאילו היא אפילו לא אוויר, כאילו היא פשוט כלום, אולי לכלוך בפינה של החדר שאף פעם לא מנקים.
אחרי שהיא ניסתה את מזלה עם עוד כמה בנות היא התיישבה במקום שלה עם מבט עצוב עד סוף היום.
עברו ככה כמה ימים ובשבילי, ילדה בכיתה ה, זאת הייתה שיא הקומדיה.
אני לא ידעתי כמה הקבוצה תצליח, במשך שנתיים, החרם על שירן חזר לפחות חמש פעמים בשנה.
כל פעם שהיא הייתה נכנסת לכיתה ומגלה שהוא חזר היא הייתה יושבת עם מבט של כלב שעזבו אותו מלוכלך בתוך קופסת קרטון.
היום אני בכיתה ז, מניחה לה פרחים על הקבר שהלוואי שאני זו שהייתי בו.