קטעי כתיבה&סיפורים קצרים 🤍🤍

מחוּל

תגידי את האמת, את כועסת עליי?
לא, נו אני מבטיחה לך שלא אכפת לי, כבר התנצלת מספיק. אני אומרת ותוך כדי מתיישבת על הספסל הקבוע שלנו. הוא מחייך עם גומה עמוקה ומתיישב גם הוא.
אני כל פעם מחדש מתפעלת מהנוף פה, אני אומרת לו. הוא מסתכל לי לעיניים ואני מסיטה במהירות את המבט.
הוא מסתכל עליי בפרצוף עצוב ומתנצל עוד פעם. תקשיבי, אני יודע שמה שעשיתי היה לי בסדר ולא מכבד, אני מצטער. בבקשה אל תשנאי אותי.
אני מבטיחה לך!, אני אומרת בקול מפציר, אני סלחתי לך. אני יודעת שאתה מתחרט. הוא מסיט לי קווצת שיער אל מאחורי האוזן ומביט בי במבט אוהב. אני בוחנת אותו ומגיעה להחלטה. הכל בסדר, אני מבטיחה, אני אומרת לו. אני קמה ומושיטה לו יד, בשביל לעזור לו לקום. ברגע שהוא מחזיק בידי אני מרימה אותו באגרסיביות, ונותנת לו חיבוק לוחץ. אני שמה לב שהוא מבולבל ודוחפת אותו לעבר קצה ההר. אני רואה אותו מתגלגל על האבנים החדות וברגע שאני מבחינה שהוא מת, אני מוציאה מגבון מהכיס האחורי של הג'ינס שלי ומנגבת את הספסל. מכינה אותו לבן אדם הבא.

הכותרת זה כאילו שאחרי שבן אדם מת וצריך להתנצל או משהו אז האנשים צריכים להגיד מחול מחול מחול או משהו כזה? לא מתמצאת מדי