עושה כרצונו

פרק 6

אחרי כמה זמן של שחייה וצחוקים עם שון וקייט החלטתי לצאת מהבריכה.

כל האיפור נמרח לי בגלל המכוערת הזאת.
נכנסתי לשירותים כדי להוריד את האיפור לגמרי.

סיימתי להוריד ויצאתי להשתזף קצת.

שכבתי במיטה ללא ניע עד שקלטתי בזווית העין שלושה נקודות שחורות מרחוק.

התיישבתי והתמקדתי בנקודה השחורה האמצעית.

זה אותו אחד שהיה איתי במעלית ועוד 2 אנשים.
הם מסתכלים עליי בחשדנות.

מה כבר עשיתי?

הוא בחן אותי עוד קצת, הסתובב והלך כשאנשיו אחריו.

טמבל.
לקחתי את המגבת שלי, נעלתי כפכפים והלכתי בעקבותיו.

הוא נכנס למבנה והתקדם לעבר המעלית באיטיות.
ניראה לי שהוא שם לב אליי.

דלת המעלית נפתחה והוא בכוונה לוקח את הזמן.
מחכה לי?

הוא לחש משהו לאנשים שלצידו ובשניה הם כבר נעלמו.

בכל קומה יש משהו. למשל בקומה שלי כלומר קומה 1 יש חדר כושר ובקומה 3 הבאולינג וכו' כך שהחל להיבנות רעיון במוחי.

נכנסתי למעלית אחריו ושוב יש שקט כשהדלתות נסגרות.

הוא לחץ על קומה 10.
כנראה החדר שלו שם.

הוא הביט בי בכתף כמה פעמים.

"לאיזה קומה את צריכה?" שאל לפתע.
אין שום רגש במילותיו.

"10" אמרתי באדישות. מנסה להחזיר את אותה האנרגיה.

"מה את צריכה לעשות שם?"

היססתי לרגע ואז נזכרתי שהמסיבה היום תיהיה במועדון.
והמועדון בקומה 10.

"סתם... הולכת לבדוק משהו במועדון"  אמרתי "למה זה עניינך?"

הוא סתם את הפה והמעלית סוף סוף הגיעה לקומה.

הדלת נפתחה ונתתי לו לצאת ראשון.

יצאתי גם אבל נעצרתי קצת אחרי שיצאתי, משחקת אותה כאילו יש לי משהו חשוב לעשות בטלפון.

הרמתי את ראשי וקלטתי שהוא נעלם.
שיט.

לקחתי סיכונים ופניתי למסדרון הימני.

הלכתי בשקט עד שלפתע הרגשתי שמצמידים אותי לקיר כשהבטן צמודה לקיר כך שלא ראיתי מי זה היה.

מה לעזאזל?

הוא תפס אותי בכתפיי והרגשתי כאב נוראי בכתפי.

צרחתי בבהלה. סובלת מכאבים.

"מי אתה מה אתה רוצה ממני תעזוב אותי" צעקתי והוא ישר חסם לי את הפה עם כף ידו.

"אני יודע מי את" לחש באוזני וסובב אותי אליו אך עדיין תופס אותי.

הסתכלתי עליו בבילבול.
"אתה יודע מי אני?"
מילמלתי דרך ידו.

"אל תשחקי אותה תמימה" אמר והצביע על כתף ימין שלי.

הבטתי בכתפי. המקום שנשארה לי צלקת מהתאונה של אבא שלי.

"ואיך צלקת מתאונה קשורה לזה שאתה יודע מי אני?" עדיין מלמלתי דרך ידו "וגם מי אני באמת אה?"
תפסתי אומץ וניסיתי להשתחרר אך ללא הצלחה.

במקום זאת הוא רק דחף אותי לקיר בחוזקה.

לא הבנתי הוא רוצה בכוח לקרוע את הטפרים?

"תפסיקי לבלבל לי את המוח. איפה כל השאר?" צעק.

"איזה כל השאר?" ניסיתי לצעוק חזרה

"חשבתי שעשינו הסכם לא?" צעק הרבה יותר חזק.

פתאום שרר שקט.

"אין לי שום מושג על מה אתה מדבר" לחשתי בבכי.
הכתף שלי הייתה שטופת דם כרגע.

הוא הביט בכתפי ואז בפניי השטופות דמעות.

הוא הוציא מגבון קטן מכיסו ואז ניגב את כתפי.

הסתכלתי עליו.
רגע יכול להיות שהבן אדם הקשוח וחסר רגשות הזה הראה רגשות אשם עכשיו?

"אז את לא מי שאני חושב שאת?" אמר לבסוף.

"מי חשבת שאני?" ניגבתי את דמעותיי.

הוא הסתכל עמוק בתוך עיניי "אף אחד" .

סוף סוף הוא שחרר מאחיזתו בי.
"ועוד משהו קטן אחרון" עצר אותי כשהתחלתי ללכת ומשך אותי כך שאביט בעיניו.

"אל תתחצפי אליי יותר, את כנראה לא יודעת מי אני אז תתני לי להזכיר לך" התקרב לפניי ולחש "מרקו קארטר נעים להכיר"