השעון צלצל, השעה 6 בבוקר ואין לי כוחות לצאת מהמיטה.
רק עוד 10 דקות ואני אקום.
כיסיתי את הראש בשמיכה וקייט נכנסה.
"עוד לא קמת?" אמרה מעיפה את השמיכה מגופי.
"10 דקות קייט פליז"
"ממש לא אנחנו צריכות להיות בתחנה עד רבע ל7 יאלה קומי"
נאנחתי. "בסדר אני קמה" אמרתי מתיישבת. קייט יצאה מהחדר כדי שאתלבש.
"לקחנו הכל?" אמרתי כשהיינו ליד הדלת עם כל המזוודות.
"יאפ יאלה בואי נזוז" ענתה לי ויצאנו מהדירה נועלות את הדלת ומתקדמות לתחנת אוטובוס שבמקרה הייתה 5 דקות הליכה מהדירה.
הגענו לתחנה והאוטובוס בדיוק הגיע.
איזה מזל, חשבתי שנצטרך לחכות עכשיו חצי שעה עד שיבוא.
העלנו את המזוודות לתא מטען ועלינו בעצמנו לאוטובוס.
הוא נראה שונה משאר האוטובוסים שאי פעם נסעתי בהם אבל לא ייחסתי לזה יותר מידי חשיבות.
התיישבנו באחד המושבים הקדמיים והתכוננו ל3 וחצי שעות נסיעה.
הוצאתי את האוזניות שלי וחיברתי אותן לטלפון.
כמה שעות של מוזיקה לא יהרגו אף אחד.
הפעלתי את המוזיקה ופתאום תקפה אותי עייפות בילתי מוסברת.
פיהקתי ונתתי לעייפות להשתלט עליי.
~~~ מצטערת שהפרק הזה קצר❤️
YOU ARE READING
עושה כרצונו
Romansaהוא התקדם באיטיות "מה אמרת הרגע?" קולו נהפך מאיים כמו הוא עצמו. "אמרתי, לך לעזאזל" אמרתי ביתר ביטחון כי רגע אחרי זה הייתי צמודה לקיר. חזהו מוצמד לשלי וידיו על מותניי. הרגשתי את נשימתו הולכת איטית וכבדה על שפתיי כמו שתמיד קורה כשהוא עצבני. הוא הב...
