עושה כרצונו

פרק 15

יצאנו מהמלון והלכנו ברגל לטיילת.

מרחק של כמה דקות הליכה. לא הרבה.

"תיראי את החולצה הזאת" אמרתי כשנכנסו לאחת החנויות.

"וואי היא תיהיה מהממת עלייך את קונה אותה" ענתה לי קייט בהתלהבות ואני לקחתי עגלה והתחלתי להעמיס בגדים שאהבתי.

אחרי שעה שהסתובבנו וקנינו דברים החלטנו לשבת לאכול במסעדה.

"אני רוצה את הפסטה שמנת הזאת" אמרתי למלצר.
"ואני את המוקפץ בשר" המשיכה קייט.

"משהו לשתות?" המלצר סיים לרשום את ההזמנה.
"אה.. כן אני רוצה קולה." אמרתי בהחלטיות.

"גם אני" הצטרפה קייט.

"זה הכל?"

אני וקייט הסתכלנו אחת על השניה והנהנו.
"כן תודה" אמרתי כשהסבתי את מבטי ממנה.

כל הזמן הזה הוא הביט רק בי.

הוא הלך וקייט קרצה לי.
"הוא חמוד" היא רמזה.

"הוא בסדר" ייבשתי אותה.
כעבור רבע שעה אותו המלצר חזר עם האוכל שלנו.

"אז.. תהיתי אם את פנויה מחר בערב..?" התחיל לדבר. בוודאות מדבר אליי.

"אה כן בטח" עניתי.
"את רוצה אולי לצאת איתי?"

הסתכלתי על קייט שעל פניה מרוח חיוך.

"בטח למה לא" חייכתי אליו.
הדייט הראשון שלי!

"אז לאסוף אותך ב7?" שאל.

"מעולה אני נמצאת במלון שלא רחוק מכאן"
"סגור" אמר והלך משם. נראה מרוצה מעצמו.

"כל הכבוד אחותי, השגת דייט אה" אמרה ברגע הראשון שיצא מטווח שמיעה.

רגע השם שלו!!
איזה סתומה אני לא שאלתי את שמו.

טוב נו מחר כבר נדע הכל.

סיימנו לאכול, שילמנו והתחלנו ללכת למלון.

בדרך אנחנו רואות פרארי שמתקדמת לעברנו.
המכונית מאטה לקצב שלנו והחלון נפתח.

מרקו.
מפתיע.

"צריכות טרמפ?" שאל בקול הגברי שלו.

כשקייט קלטה שזה הוא היא נתקפה פחד.
"לא תודה" עניתי ממשיכה ללכת.

"כנסי לרכב" אמר בקול טיפה עצבני.

התאפקתי לא לגלגל עיניים ונאנחתי.
נכנסתי לרכב וקייט אחרי במבט חושש.

"את מקדימה" אמר אחרי שבאתי להכנס עם קייט למושב האחורי.

הזעפתי פנים ונכנסתי למושב הקדמי.

הגענו למלון ומרקו החנה את הרכב.
קייט יצאה וכשבאתי לצאת גם מרקו עצר אותי.

"היא תכף תבוא אני צריך להחליף איתה כמה מילים." אמר לקייט והיא הנהנה.

"מה רצית?" שאלתי.

למה דווקא אותי הוא בוחר לשגע?

הוא הניח את ידו על ירכי.
הריח שלו כל כך טוב אני לא יכולה.

"לדעת עלייך דברים" אמר אחרי שהסתכל על השפתיים שלי.

"פעם אחרת טוב? אני עייפה" ניסיתי להתחמק מהשאלה כי אני לא הולכת לשפוך את קורות חיי בפניו.

"יש לך רישיון?" לא הסכים לקבל לא כתשובה.

"כן אבל אין לי רכב" עניתי מיואשת.

"רוצה לנהוג?" שאל.

הוא רציני?

"מה?" לא שמעתי נכון.

"שמעת אותי" התעצבן קצת.

"כ-כן" עניתי
"אז יאלה צאי מהרכב ובואי לכאן"

עשיתי כדבריו ויצאתי מהרכב. פתחתי את דלת הנהג וחיכיתי שיצא. 

הוא לא יצא.