זהו זה?
הוא פשוט יאיים וילך כל פעם מחדש?
אני בקושי מכירה אותו.
סיימתי לאכול והלכתי לחדר.
"קייט מה הולך? איפה היית?" שאלתי כשנכנסתי לחדר וראיתי את קייט.
"סליחה שלא הייתי פה, הייתי אצל שון"
קמה וחיבקה אותי.
"אז הוא החבר שלך עכשיו?" שאלתי
"סוג של" התנקתה ממני "איך הלך אתמול?"
"נוראי, אל תשאלי." התיישבתי על המיטה.
"הם הכריחו אותי לשתות עד שהתעלפתי ואז מרקו לקח אותי לחדר כלשהו ללילה".
"אבל אני לא רוצה לדבר על זה"
"סבבה יפה שלי כשתירצי אני פה"
עוד משהו שאני אוהבת אצל קייט, היא לא לוחצת לספר דברים.
רגע אחד, יש שוקולד מונח על המיטה שלי.
האהוב עליי.
"זה שלך?" שאלתי את קייט והיא הנידה בראשה.
בחנתי אותו עוד קצת והחלטתי להניח אותו בצד.
נשארתי כל היום בחדר.
יצאתי רק לארוחת צהריים וערב.
השעה הייתה 7 בערב.
"קייט בואי נלך לטיילת" אמרתי לה בזמן שאכלה ארטיק שוקולד.
"המפונקת רוצה לצאת סוף סוף מהחדר?" שאלה
"כן נו אל תיהיה קרציה בואי נלך" אמרתי בטון שאני יודעת שלא יהיה מצב שתסרב והיא הנהנה.
קמתי מהמיטה והתחלתי להתארגן.
YOU ARE READING
עושה כרצונו
Romanceהוא התקדם באיטיות "מה אמרת הרגע?" קולו נהפך מאיים כמו הוא עצמו. "אמרתי, לך לעזאזל" אמרתי ביתר ביטחון כי רגע אחרי זה הייתי צמודה לקיר. חזהו מוצמד לשלי וידיו על מותניי. הרגשתי את נשימתו הולכת איטית וכבדה על שפתיי כמו שתמיד קורה כשהוא עצבני. הוא הב...
