התעוררתי לשמע פיצוצים וקולות בהלה מצד הנוסעים האחרים וכמובן קייט.
מה לעזאזל קורה כאן?
הבטתי דרך החלון וראיתי פיצוצי עשן ואש ליד האוטובוס.
"קייט, מה הולך פה?"
היה אפשר לשמוע את הפחד בקולי."אני לא יודעת" ענתה לי וראיתי שהיא עומדת לבכות.
חיבקתי אותה.
"היי היי הכל בסדר אני מגנה עלייך'' אמרתי וליטפתי את ראשה "אני פה. לא יקרה שום דבר"
בקדמת האוטובוס ראיתי כמה אנשים מדברים עם הנהג.
בבקשה בבקשה שיוציאו אותנו מכאן.הם מסרו לו כמה הודעות והנהג הפציץ מהירות.
האוטובוס היה יחסית קטן כך שהיה יותר קל לנסוע מהר.
חיבקתי את קייט במשך החצי שעה הבאה והיא נרדמה בזרועותיי.
חיים שלי אני שרופה עלייה.
הסתכלתי על הדרך והיא נראתה ללא סכנה אז החלטתי לנסות לישון שוב.
ניסו לתקוף אותנו?
מי אלה האנשים שדיברו עם הנהג?
ינסו לתקוף אותנו שוב?הראש שלי התפוצץ בשאלות.
לא נרדמתי,
רק בהיתי בחלון.הנהג עצר והסתכלתי דרך החלון. רואה את הבית מלון שסגרנו בו.
מה? איך עברו כל כך מהר 3 שעות.
"קייט" ניערתי אותה "קייט קומי הגענו" אמרתי והיא הרימה את ראשה. "ממ? כבר?" לחשה
''כן יאלה בואי נעוף מכאן"תודה לאל שזה נגמר
יצאנו מהאוטובוס ולקחנו את המזוודות מהתא מטען, נכנסות למלון.
וואו המקום הזה באמת מפואר. אני לא אתפלא אם אנשים חשובים מבלים כאן.
אמרו לנו בקבלה שנצטרך לחכות עד שעה 2 כדי לקבל את החדר.
איזה בולשיט. עכשיו רק 10 וחצי.
מה נעשה 3 וחצי שעות בלובי?התיישבנו באחת הספות
וכל אחת היתה בטלפון שלה.נאנחתי. "קייט אני הולכת לישון, תעירי אותי ברבע ל2 טוב?"
"סבבה לילה טוב" אמרה וצחקה.
הנחתי את ראשי על המשענת, נרדמת לאט לאט
סוף סוף אני יכולה לישון נורמאלי.
אני באמת צריכה את זה.~נקודת מבט קייט:
אליס נרדמה.
אין לי מה לעשות עכשיו אוף.
נמאס לי מהטלפון אבל אין משהו אחר לעשות.עברו שעתיים ומתחיל להגמר לי האחוז.
עוד שעה וחצי נקבל את החדר סוף סוף.לפתע חבורת אנשים נכנסו בדלת.
כולם לבושים בשחור אלגנטי.
רגע יכול להיות ש...אוי לא, זה המאפיה של מרקו.
אחת המאפיות המסוכנות ביותר בעולם התחתון ובארץ.התחלתי להזיע. אני מפחדת שיקרה משהו.
אולי מה שקרה באוטובוס לא היה במקרה?הם התיישבו בספות הכי מפוארות שהיו בלובי וחיכו.
שמתי לב שאחד מהם בוהה באליס.
לא זה לא קורה עכשיו.
![](https://img.wattpad.com/cover/277026992-288-k435448.jpg)
YOU ARE READING
עושה כרצונו
Romanceהוא התקדם באיטיות "מה אמרת הרגע?" קולו נהפך מאיים כמו הוא עצמו. "אמרתי, לך לעזאזל" אמרתי ביתר ביטחון כי רגע אחרי זה הייתי צמודה לקיר. חזהו מוצמד לשלי וידיו על מותניי. הרגשתי את נשימתו הולכת איטית וכבדה על שפתיי כמו שתמיד קורה כשהוא עצבני. הוא הב...